|
|
אלי לנדאו (Landau)
בן 58 מ - תל-אביב
מתכונים: 220
קרובי משפחה: 5
ארץ מוצא: ישראל
מטבח מועדף: איטלקי
חבר בקהילה מ -
27/03/07
|
|
|
| |
|
| |
|
 |
המאכל האהוב עלי: אין פרטים
|
|
|
 |
זכרון ילדות: פעם הלכתי לשוטט על שפת הים, שם פגשתי דייגים משתמשים בפיתיון חי, מין ג'וק ורדרד. 'גאמבארי' הם קראו לו. הם גם חפרו בידיים בחול של מים רדודים ושלו צדפים קטנים. צו פנימי מופלא גרם לי להביא הביתה כמה גאמבארי וחופן צדפים. אמא, שבילתה מעט זמן באיטליה כפליטת שואה, זיהתה את היצורים. לצדפים היא קראה 'וונגולה' והסבירה כי האיטלקים המשונים נוהגים לאכול הן את הצדפים והן את הגאמבארי. בניגוד להמלצת בני הבית והשכנים אחוזי קבס, בישלתי היטב את היצורים במים והתוצאה הייתה איומה ומלאת חול. שנים מאוחר יותר למדתי כיצד מנקים שרימפס וצדפים והעיקר – כיצד מבשלים וכי טעמם ערב.
|
|
|
| |
|
קצת עלי:
יליד תל אביב של שלהי שנות הארבעים. ילד של פוסט שואה, שנות צנע ומשק עזר. ילד של תקופה בה נוסעים במונית רק לחדר מיון וגם אז רק אם באמת מוכרחים. על מסעדות קראתי רק בסיפורי אגדות, פולניים אמיתיים אוכלים רק בבית, ולמרות העדר רקע הולם, חינוך מתאים וסביבה תומכת, מצאתי עצמי בנערותי משוטט על פתחי מסעדות העיר והוגה באופן אובססיבי ובדחף לא מוסבר באוכל של אחרים. מין משיכה פרוורטית לאוכל.
ההבנה האמיתית הגיעה מאוחר יותר, כשנסעתי ללמוד רפואה באיטליה. התפוצצות טעמים, מראות של שוק ואוכל, תשוקות חיך שבאות לפורקן מסחרר חושים, וההכרה כי הדחף האניגמטי המפעפע בי זה שנים מוצא ייעודו בהנאות חושי הטעם. הבנה שהכתיבה חיים בשביל עינוג בלוטות הטעם, במקום אכילה לשם חיים.
מאז חלפו כמעט ארבעים שנה של רדיפה בלתי פוסקת לריצוי אלוהי החיך, התנסות, אכילה וקריאה. הרדיפה (שבמהלכה אוחדו כוחות עם נפש תאומה - חיים כהן) הניבה לאחרונה צמד ספרי בישול ואת האתר הזה.
|
|
| פרסומות |
 |
|
|
|
|
|
|
 |
המתכונים של המשפחה שלי |
|
|
|
המתכונים האהובים עלי |
|
|
| פרסומות |
|
- מבשלים עם שמן זית -
| עוד באתר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המתכונים שלי 
הבלוג שלי 
לעץ המשפחה שלי 
למתכוני המשפחה שלי
