|
|
פירות ים
תמנון
שם בלועזית: Octopus
דג דיו, בן למשפחת הצפאלופודים (משפחה נכבדה וטעימה, אשר על בניה נמנים מיני קלמרי וסבידה). המבנה המרתיע של היצור המשונה למראה גרם לז'ול ורן, הסופר הצרפתי, לחשוב כי הוא מסוגל לבלוע צוללות.
|
|
|
לתמנון שמונה זרועות ארוכות וגוף בלוני. על חלקה הפנימי של כל זרוע ישנן שתי שורות של כפתורי מציצה ללכידת הצייד. דייגי נפולי מאמינים כי התמנונים שבזרועותיהם שלוש שורות כפתורי מציצה טעימים יותר.
התמנון יכול להגיע לאורך של שלושה מטר ולמשקל לא מבוטל של קילוגרמים אחדים. ישנם סוגים אחדים של תמנון (בעלי אורך וצורה שונים זה מזה), אבל בשפה העברית נקראים כולם תמנון וזהו. במטבח כולם בעצם דומים. יש לזכור כי טעמו של התמנון משביח עם הגודל. יותר גדול פירושו יותר טעים. הגודל משפיע גם על משך הבישול, ותמנונים קטנים מתבשלים מהר יותר.
תרבות בישול התמנון עתיקה וראשיתה מתחילת ההיסטוריה האנושית סביב הים התיכון. בשרו של התמנון נוקשה למישוש. הנוקשות הרתיעה את ראשוני המבשלים וגרמה להתפתחות אגדות קולינריות, שהנפוצה בהן ממליצה לחבוט את התמנון על סלע מייד עם לכידתו. אחדים מדייגי איטליה, יוון, תורכיה ואחרים נוהגים לחבוט את התמנון, לייבש אותו בשמש ולאחר מכן לבשל במים ולצלות על מנגל. התוצאה טעימה להפליא, אבל מה שהדייגים אינם יודעים הוא כי תוצאת הבישול הסופית טובה לא פחות גם אלמלא היו חובטים את התמנון בסלע. כל שבשר התמנון זקוק לו על מנת להתרכך כהלכה הוא בישול ממושך, איטי ובעיקר סבלני. הסוד הוא לבשל תמיד בסיר מכוסה ובשום אופן לא להסיר את המכסה לפני שחולפות 45-60 דקות, בהתאם לגודל החיה. יש המאמינים כי יחד עם התמנון יש לתת בסיר פקק שעם, צנון שלם או שילוב של השניים, שיתרום אף הוא לריכוך הבשר.
בין אם מדובר במכות, פקק שעם, או צנון, ברור כי טרם הבישול יש לשטוף היטב את התמנון. מבעד לפתח בצד הגוף יש לחלץ ולהפטר מכל אבריו הפנימיים (זה יותר קל ממה שנשמע. פשוט הופכים כמו גרב את גוף התמנון מבלי לנתקו מהזרועות). יש להוציא את ה"מקור" (מעין עצם בפתח פיו שנמצא בתווך בין הזרועות), לנתח ולהפטר מהעיניים (שטעמן אינו ערב), ולבשל את התמנון בשלמותו. קלי קלות.
|
|
|
|
|
|
|
|
| פרסומות |
 |
|
|
|
|
|
3 מדרגים.
אין מדרגים.
