|
|
ירקות
קישוא
שם בלועזית: Zucchini
שם נוסף: זוקיני
הקישוא, בן משפחת הדלועים (שחברים בה גם דלעת, מלפפון, אבטיח ומלון), הגיע לאירופה מאזור מרכז אמריקה והתקבל ללא המריבות, האהבות והשנאות שאפיינו את הגעתם של המבקרים האחרים - עגבנייה, תפוח אדמה ותירס.
|
|
|
בספר בישול איטלקי משנת 1584 מציע המחבר לבחור את הקישואים בעלי הצבע הכהה, המתקראים זוקיני אפילו אצלנו, ולתבל אותם בפלפל שחור, בצל קצוץ ופטרוזיליה. לא ברור אם הוא מציע לבשל אותם או לא. הם יהיו טעימים כך או כך.
בשוק
החקלאות המודרנית פיתחה במרוצת השנים קישואים בעלי צורה שונה (ארוכים או עגולים) וצבע מגוון (ירוק בהיר, ירוק כהה, ואפילו צהוב), אולם לכולם טעמים ושימושים דומים להפליא.
במטבח
הקישואים יתאימו כמעט לכל טכניקת הכנה. אפשר לבשל אותם לרגע במים רותחים, להעביר מיד למי קרח ואז לקערת סלט. אפשר לצלות בגריל ולתבל בשמן זית ומלח גס. אפשר לטגן בשמן זית יחד עם פטרוזיליה ושום; או בשמן עמוק, מצופים בבלילה. בכל הטכניקות הללו משתמשים בקישואים חתוכים לטבעות וקוביות.
ישנו מתכון פשוט של פסטה ברוטב קישואים: מטגנים בשמן זית בצל קצוץ יחד עם פלפלון חריף, וכשהבצל נעשה שקוף מוסיפים את הקישואים הקצוצים דק. מבשלים/מקפיצים כמה דקות, מוסיפים את הפסטה שבושלה לפי הוראות היצרן ("אל דנטה"), מקפיצים עוד דקה ומגישים. הכמויות הן עניין של אינטרפרטציה אישית, אבל מומלץ לקחת חצי קילו קישואים על חצי קילו פסטה.
באיטליה נחשבים קישואים מבושלים בשלמותם דקות ספורות במים רותחים ומתובלים בעדינות בשמן זית ולימון למנה שמרגיעה את הבטן לפני שנת הלילה. בִּמקום לבשל במים אפשר גם לאדות. במקרה כזה מכניסים את הקישואים בצפיפות לסיר, מתבלים בשמן זית ויוצקים חצי כוס מים. מביאים לרתיחה, וכאשר כל המים מתאדים הקישואים מוכנים.
אנחנו אוהבים את המנה הזו לא רק בלילה אלא גם סתם ככה, בצהרי היום.
ויש כמובן מתכונים.
|
|
|
|
|
|
|
|
| פרסומות |
 |
|
|
|
|
|
