|
|
פירות
אבטיח
שם בלועזית: Watermelon
אבטיח הוא ירק ממשפחת הדלועים הגדל על האדמה, כמו הדלעת, המלון, הקישוא והמלפפון. מוצאו במדבר קלהארי שבדרום אפריקה, משם התפשט לכל היבשת והתחבב במיוחד על המצרים.
|
|
|
עדות לשכיחות האבטיח במצרים מובאת בספר 'במדבר' שם מזכירים בני ישראל למשה את סיר הבשר: "זכרנו את הדגה.. את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים.." (במדבר י"א, ה). במצרים התגלו ציורי אבטיח סביב מערות וחדרי קבורה, והאגדה מספרת שהאבלים נהגו להשאיר אבטיח ליד המתים כדי להרוות אותם במסע לעולם הבא.
ממצרים נדד האבטיח למזרח התיכון ולאסיה. אירופה הכירה את הירק האדום בזכות מסעות המורים באפריקה ובאסיה, ואמריקה יחד עם העבדות והמהגרים.
בשוק
ברחבי העולם קיימים כ-1200 זני אבטיחים. בארץ גדלים האבטיחים בערבה, בצפון הנגב, בגליל המערבי ומרכז הארץ. האבטיח העברי הראשון, התפתח בכפר מלל ונקרא 'מלילי' – הוא שווק בהצלחה עד שנות ה-80, וירד מהמדפים כשהחלו להגיע אבטיחים ללא חרצנים. כיום מגדלים מלילי לשימוש בגרעינים לקלייה ולייצור שמן.
הזנים השונים נבדלים בגודל ובמשקל, בטקסטורת הציפה והקליפה ובצורה (אובלית או עגולה). אבל יש גם כמה אבטיחים קצת שונים כמו האבטיח בעל הציפה הצהובה, שנחשב מתוק יותר ודבשי. הזן הצהוב איננו מהונדס גנטית, אלא תוצר של הכלאות שונות של זנים. גם האבטיח המרובע שהגו היפנים איננו מהונדס גנטית, החקלאים היפננים גילו שאם יגדלו את האבטיחים בכלי קיבול מרובע, הירק האומלל יאלץ לקבל את צורת הכלי בו הוא גדל, וכך נוצר לו עוד עיוות של הטבע.
אם אתם לא מבינים בסאונד של אבטיח תוכלו לוודא אם יש לכם מתוק ומרווה בעזרת שני כללים פשוטים: לכו בעקבות הכתם לבן בתחתית האבטיח, האזר הלא שזוף מורה על המפגש עם האדמה וזה טוב. עוקץ ירוק מוכיח שהאבטיח נקטף בזמן ומוכן למאכל.
במטבח
העולם לא מסתפק רק באכילת בשר האבטיח, למעשה כל חלק בירק בא לידי ביטוי ומקבל מאכל משלו – את הקליפה נוהגים לכבוש, מהציפה הלבנה מכינים מרקחת מדהימה, ואם יש גרעינים הם משמשים בעיקר לקלייה. מבשר האבטיח מכינים מרק אבטיח קר, בסיס לסורבה, גלידות, מיצים, קוקטיילים וממתקים. האבטיח משתלב נהדר עם פרמז'ן, גבינות מתובלות במרווה או בזיליקום, מוצרלה וגם ריקוטה. ובכל זאת, אין ספק שאבטיח קר עם פטה או בולגרית הוא המושלם שבשידוכים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| פרסומות |
 |
|
|
|
|
|
