|
|
ירקות
סלרי
שם בלועזית: Celery
שם נוסף: כרפס, שורש סלרי
בספרות האוכל בכלל קשה להיתקל בירק אירופי "אשכנזי" מקורי. מולדתם של הירקות והתבלינים השונים היא בדרך כלל אפריקה, אמריקה או אסיה התיכונה.
|
|
|
הסלרי הוא הבולט מבין ירקות הפרא האירופיים. מאז ימי קדם ועד ימינו הסלרי גדל באופן טבעי באזורים היותר גשומים של מרכז אירופה.
היוונים הקדמונים היו הראשונים שגילו את הסלרי, והראשונים שתיעדו אותו. הם לא כל-כך אכלו את הירק הריחני, אלא השתמשו בעליו לשזירת זרי מנצחים בתחרויות ספורט (כמו עלי הדפנה), ולפעמים, לא עלינו, לשזירת זרי לוויות. זרעי הסלרי שימשו אותם לתיבול יין ולבישול.
בהדרגה החלו היוונים, ולאחר מכן שאר תושבי העולם, לעשות שימוש יותר ויותר נרחב בסלרי, ששמו היווני העתיק היה אפיום, והוא עדיין שמה הנפוץ של מנת סלרי בתחמיץ החביבה על תושבי יוון והבלקן. במטבח האיטלקי אין כמעט רוטב או תבשיל ללא נוכחות כזו או אחרת של סלרי עלים או של שורש סלרי.
בשוק
הסלרי המוכר לנו בשוק (שורש או עלים) התפתח מזה הפראי, אבל ניחוחם זהה (ותמיד מזכיר מרק). סלרי קונים רק כשהוא טרי, פריך וריחני
במטבח
הסלרי יהיה מושלם כמנה ראשונה, כתוספת, כמנה בפני עצמה, ובמיוחד כתיבול. השימוש הרגיל של סלרי הוא בבישול, אבל הוא נהדר גם קצוץ או חתוך, או מוגש נא על עליו. עלי השורש פחות טובים למרק, אולם מהווים תוספת נהדרת בעת הגשתו (לוקחים כמה עלי שורש סלרי טריים ושטופים, קוצצים אותם ומפזרים על צלחת מרק מהביל).
את גבעולי סלרי העלים הגדולים ניתן לחתוך לאורך סביר להגשה ולמלא אותם (כמו סירות קטנות) בגבינות, או בשר מבושל, כבד קצוץ וכל מה שעולה על הדעת. גם בשורש ניתן לטפל בדרכים דומות.
שורש הסלרי נוטה להשחיר כשהוא מנוקה משכבתו החיצונית, ולכן כאשר קולפים ראש סלרי (חלק הכרחי בהכנתו) יש לשים אותו מיד בקערת מים עם לימון. ברור שאם הוא ישמש חלק מסלט, יש לקצוץ אותו ומיד לטפטף עליו מעט לימון.
שורש סלרי יהיה נהדר גם מבושל, לבד או בחברת ירק אחר, למאכל בשלמותו או כפירה, או כחלק מפירה תפוחי אדמה.
פטנט: כשמכינים פירה מעורב משתמשים ביחס שווה של תפוחי אדמה וסלרי. ההמשך כפי שאוהבים, עם חמאה, מרגרינה או כל שמן אחר.
ויש כמובן מתכונים.
|
|
 |
סוגים/טעמים |
|
|
|
|
|
| פרסומות |
 |
|
|
|
|
|
