ארטישוק

{{ היוונים, בלי קשר למיתולוגיה, אהבו מאוד את פרח השיח המשונה, וכך גם הרומאים אחריהם. הם קראו לו בשמו הערבי, חרשוף, שהוא מקור שמו בכל שפות העולם. הרומאים, שעשו עניין גדול מהחרשוף, גידלו אותו בעיקר בקרתה (תוניס של ימינו) ובדרום ספרד.
מוצאו האמיתי של הארטישוק (כמו הקפה) מאתיופיה. משם עבר למצרים והתפשט בארצות הים התיכון. מדענים איטלקים במאה ה-15 פיתחו את הירק בצורתו המוכרת כיום.

באותה תקופה הגיעה לצרפת קתרינה לבית מדיצ`י, להתחתן עם הלואי המקומי. קתרינה הביאה כנדוניה צי טבחים וחומרי גלם. לא היה בחייה דבר חשוב יותר מאוכל, והיא היתה חולה, כמו שאומרים היום, על אוכל איטלקי. זו, אגב, היתה תחילתו של המטבח הצרפתי המודרני, שעד לימי קתרינה לא הכיר את הארטישוק.
וקתרינה ידעה בדיוק איך היא רוצה את הארטישוק שלה.

<b>המתכון העתיק של קתרינה דה מדיצ`י</b>
חותכים את גבעול הארטישוק חמישה ס"מ מתחת לפרח. מקלפים מעט את הגבעול ומסירים מהפרח את עלי הכותרת הקשים. חותכים את הפרח לאורך לרבעים. מנקים את הזקנקנים (שהם למעשה אבקני הפרח) ומניחים את רבעי הארטישוק בכלי עם מים, שלתוכם נסחט לימון.
אחר-כך מערבבים היטב שני חלמוני ביצים עם מעט מלח. את החלבונים מקציפים היטב, ואז מוסיפים בעדינות לחלמונים.
טובלים את רבעי הארטישוק (שיצאו מהמים) בקערה עם קמח, מנערים ומניחים לכמה דקות בביצה. אחר-כך מכניסים אותם אחד-אחד לסיר עם שמן רותח. כאשר הם מזהיבים מוציאים אותם, מניחים לשמן לטפטף (בימינו אפשר להשתמש בנייר סופג) ומגישים עם פלחי לימון.
גם היום, 500 שנים מאוחר יותר, המתכון הזה משגע.

<b>השיטה הצרפתית</b>
הצרפתים אימצו את הארטישוק אחרי ששמעו שיש לו תכונות מעוררות חשק, אבל האמינו כי ככל שהארטישוק מבושל יותר כך הוא מאבד מעוצמתו המחרמנת. מכל מקום, הם הציעו לקחת את הארטישוק, לנקות אותו היטב מכל עליו (בצורתו החדשה הוא נקרא "לב ארטישוק"), להכניס אותו לרגע למים רותחים, להוציא, להניח בקערת חרס יחד עם כמה שיני שום, צמחי תבלין ושמן זית, "שימנע את שריפתם". אחר-כך להכניס לתנור ולאפות עד שיתרכך. אז להסיר את שיני השום, להניח את "הלב" בצלחת ולסחוט מעליו כמה טיפות לימון.
לא ידוע לנו אם ארטישוק כזה, למרות בישולו, עדיין מעורר חשקים מיניים, אבל לבלוטות הטעם הוא עושה דברים נפלאים.

<b>סל התרופות</b>
לארטישוק יש גם היסטוריה רפואית לא מבוטלת. כבר בתקופת רומי הוא הוכנס לסל הבריאות כתרופה לטיפול בבעיות בדרכי השתן. הרומאים האמינו שעל הסובלים בדרכי השתן לשתות יין שהורתחו בו ארוכות ראשי ארטישוק.
מאוחר יותר המליצו לאכול בסוף ארוחה ארטישוק נא מתובל במלח ופלפל, למניעת ריחות פה, גוף ושתן. מין מטהר אוויר שכזה.
בתחילת המאה ה-20 חשבו שארטישוק הוא תרופה נהדרת לכבד. היו אז אינספור מתכונים פרמקולוגיים להפקת תרופות שונות מתבשילי ארטישוק.
כך או כך, ברור שהארטישוק מותר לכול - לבריאים, לחולים, לטף, לנוער ולגמלאים. }}