|
|
פירות
סברס
שם בלועזית: Prickly Pear Cactus
שם נוסף: צבר,
בישראל מגדלים גם זן דל-קוצים, הנקרא "עופר", במטעים מסחריים. מגדלים גם צבר אדום, המשמש בעיקר לנוי, אך פריו האדום כהה אכיל, והוא מעניק צבע עמוק ללפתן ולריבות. פירות הצבר נאכלים מצוננים. הפרי עשיר בוויטמין C. אפשר להכין ממנו ריבות, קרישים, סירופים ושימורים. הדמות הידועה "קישקשתא" מתוכנית הטלוויזיה לילדים "מה פתאום" הוא צבר מואנש.
|
|
|
הצבר הינו אחד ממיני הקקטוס. מכונה בישראל סברס וילידי הארץ אף שאלו ממנו את שמו והם מכונים צברים, קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי. הצַּבָּר נקרא כך משום שהוא צובר את המים שהוא יונק והוא מכיל כמות גדולה של נוזלים המזינה אותו לזמן רב. הצבר המצוי נפוץ בארץ, ומשמש כצמח גבול בשל היותו קוצני ובלתי-עביר.
מוצאו ממקסיקו (במקסיקו הצבר נחשב צמח לאומי ואף מופיע על סמל המדינה), משם הועבר על-ידי הספרדים לארצות רבות בעולם. הצבר המצוי מסועף מאוד, דמוי עץ או שיח ומגיע עד גובה של חמישה מטרים. הפרקים מאורכים וגודלם כמחצית המטר והם בעלי זיפים צהובים. הפירות אדמדמים עם גוון צהבהב ומשמשים למאכל.
הצבר אוגר בעליו וביתר איבריו כמות גדולה של מים כדי שיוכל לעבור את הקיץ מבלי להתייבש. הפרי הזה הוא קודם כול סמל. אצל העם היושב בציון סברס (פרי הצבר) הוא סמל וכינוי לילידי הארץ, אבל במקורו הוא סמל העם האצטקי דווקא, והוא מופיע עד היום על סמלה הרשמי של מקסיקו. לא ברור כיצד ומדוע הגיע הפרי לאירופה.
ידוע שהספרדים הביאו אותו הביתה מאמריקה, והוא התאקלם במהירות במרחבי חצי האי האיברי. הערבים היו כנראה האחראים להפצתו סביב הים התיכון. אופיו המאיים של השיח הקוצני וצמיחתו המהירה הובילו לשימוש הנפוץ ביותר בו – גידור.
בישראל הסברס הוא כמעט פרי לאומי, אבל איטליה היא המקום שבו מגדלים הכי הרבה סברס, מיד אחרי מקסיקו; ומכל אזוריה, סיציליה מחזיקה בשיא הגידול והצריכה של הפרי, שמשמש גם כסמלה הרשמי של המדינה. בכל מדינות הים התיכון מגישים בקיץ קינוח סברס קר, אבל אפשר עוד קצת.
|
|
|
|
|
|
|
|
| פרסומות |
 |
|
|
|
|
|
אין מדרגים.
3 מדרגים.
