|
|
פירות
נקטרינה
שם בלועזית: Nectarine
הנקטרינה איננה, כפי שמקובל לחשוב, הכלאה של אפרסק ושזיף, והשם "אפרשזיף" בטעות יסודו. נקטרינה היא נצר למשפחת האפרסקים. לעיתים אפשר אפילו לראות על עץ אפרסקים כמה נקטרינות, ולהפך.
|
|
|
להבדיל מהאפרסק לנקטרינה אין פלומה פרוותית על הפרי וקליפתה חלקה, מבריקה וקשה במקצת. המרקם של הפרי יציב יותר מזה של האפרסק ורווי מיצים. נקטרינה היא פרי הקיץ עם התנובה הכי ארוכה. הזנים הראשונים מופיעים מדי שנה באפריל-מאי והאחרונים באוקטובר.
מקורה של הנקטרינה בסין. הפרסים הפיצו אותה לאסיה ולמזרח התיכון והספרדים אחראים להתפשטותה באירופה. כשהגיעו האירופאים ליבשת אמריקה הגיעה אתם גם הנקטרינה, כמו מאות חומרי גלם נוספים. כיום העולם מכיר כ-200 זני נקטרינה, הנפוץ שבהם בעל ציפה צהובה וקליפה אדומה עם סומק צהבהב בקצה, חמוץ-מתוק ועסיסי מאוד.
במטבח
בהודו מכינים מהנקטרינה צ'טני ריחני, והיא יפה גם לריבות ולמרקחות, בזכות המרקם היציב והטעם החמצמץ. היא תוספת משובבת לעוגות בחושות ולטארטים, ללפתנים ולמרקים קרים, גלידות, סורבה או פרפה. פרוסות נקטרינה צרובות קלות או מקורמלות נהדרות לסלטים ירוקים, ונהוג להגיש אותן גם עם גבינות כחולות או מיושנות. עם בזיליקום, כוסברה ונענע נוצרת הרמוניה מיוחדת של טעמים שניתן לשלב בקינוחים ובמנות ראשונות מרעננות. להבדיל מהאפרסק העדין הנקטרינה מסתדרת נהדר עם חום, ולכן אפשר להשתמש בנקטרינות ככלי קיבול למילויים פיקנטים או מתוקים.
חידושים והמצאות
נקטרינה פיתה היא זן חדש של הפרי, שזכה לשם היצירתי בזכות צורתה הפחוסה. שני סוגים לזן הפחוס: "דולצ'ה פיתה" - נקטרינה לבנה ומתוקה במיוחד, ונקטרינה פיתה צהובה שטעמה מזכיר מעט מנגו. זן הפיתה היא פרי פיתוח ישראלי, שמיוצא בהצלחה למדינות ברחבי אירופה, בעיקר באנגליה. אפשר למצוא את הזן המיוחד אצל ירקני העילית או ברשתות שיווק מתמחות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
