|
|
פירות
דובדבן
שם בלועזית: Cherry
האסתטיקה היפנית רואה בפריחה המושלגת והלבנה של עץ הדובדבן סמל ליופי ובתוליות. אבל לדובדבנים יש גם דימוי אחר, אפל יותר. בציור "ספינת השוטים" של בוש מסבים הכמרים והנזירות החוטאים מסביב קערת דובדבנים, סמל לפריצות ולפיתוי.
|
|
|
לוקולוס היה גנרל רומאי מהולל שחי במאה הראשונה לפני הספירה ונודע כרודף עינוגים בכלל ועינוגי חך בפרט. זולל וסובא היה, אומרות האגדות. בשנת 73 לפני הספירה יצא לוקולוס לקרבות כיבוש המדינות והעמים סביב הים השחור.
בעיר סראזוס, שאותה כבש, הוא נתקל בסוג של שזיף קטן וחמצמץ שמצא חן בעיניו עד מאוד. הוא נטל כמה עצים, שאותם נטע ברומא, וקרא להם על שם העיר שממנה נעקרו - סראזוס. וכך נקראים הפירות הללו עד היום – סריז בצרפתית (שרי באנגלית וצ`יליאג` באיטלקית).
גם המיתולוגיה היוונית טוענת לבעלות על גילוי הדובדבן והמצאת שמו, אבל האמת ההיסטורית היא שהעץ הזה, שהוא בעצם סוג של שזיף, גדל מאז ומתמיד באסיה התיכונה, שם נהגו לסחוט את הדובדבנים ולהפוך את עסיס הפרי למעין יין. הדובדבן התחבב מאוד בתחילה על המצרים, ורק לאחר מכן זללו ממנו היוונים והרומאים.
לוקולוס כנראה הביא לו עדנה, והאגרונומים של רומי העתיקה ושל איטליה בימי הביניים פיתחו את הזנים המוכרים כיום על צבעיהם (מצהוב ועד לאדום-שחור) וטעמיהם (מתוק, חמוץ, או שילוב של שניהם). הדובדבן, שגדל באקלים צונן, מכינים עד היום יינות, משקאות אלכוהוליים, ואפילו תרופות. אנחנו מתים עליו כקינוח.
|
|
|
|
|
|
|
|
| פרסומות |
 |
|
|
|
|
|
5 מדרגים.
אין מדרגים.
2 מדרגים.
