בזיליקום

{{ מקור השם במילה היוונית Basilus שפירושה מלך. יש האומרים כי השם המלכותי נגזר מהריח המיוחד. על פי גירסה אחרת השתייך השם לדרקון האגדי בזיליה, שכל מי שחזה בו מת מיתה משונה ורק צמח הבזיליקום יכול היה להציל מפגיעתו הרעה. באיטלקית השם רומנטי אף יותר: נשקני ניקולא (Bacia Nicola), והוא נקשר בעשרות אגדות על נערות שסימנו לאהובן מתי יוכל לטפס לחדרן באמצעות הימצאו או העדרו של עציץ בזיליקום. אצלנו נוהגים לברך עליו את ברכת "מיני בשמים" בהבדלה ולחלק ליושבים בבית הכנסת.

לבזיליקום טעם מתוק-מעודן מרענן וניחוח שמשתחרר עם שפשוף קל של העלים או הגבעולים. הצמח התברך בכ-50 זנים הגדלים ברחבי העולם, בעיקר באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה. המוכרים ביניהם הם הבזיליקום הלימוני, הבזיליקום הסגול והבזיליקום המצוי שהוא גם הנפוץ מכולם, והוא הנמכר בשווקי ארצנו וגדל בגינות הבתים.

איטליה היא ללא ספק השגרירה הבולטת ביותר של הבזיליקום בעולם. קצרה היריעה מלמנות את כל המאכלים שהבזיליקום נוטל בהם חלק, אך אי אפשר שלא להזכיר את רוטב הפסטו הירוק שעשוי עלי בזיליקום, שום, צנוברים, שמן זית ופרמז'ן טחונים דק; את רוטב הפומדרו עם עגבניות טריות, שום ובזיליקום; או את סלט הקפרזה הגאוני שכולל רק עגבניות, מוצרלה ובזיליקום. הבזיליקום מצוין לתיבול דגים לבנים (וגם סלמון), עגל, עוף ופירות ים, ורבים משלבים אותו עם מנות קינוח על בסיס פירות כמו תותים או אפרסקים.

הסבתות נהגו לחלוט עלי בזיליקום לטיפול בשיעול ובדלקת גרון ולהרגעת כאבים ובחילות. כדי להקל על עקיצות יתושים ומיני חרקים שפשפו את העלים על גבי העקיצה. ברפואה ובמחקר בזיליקום משמש מקור עשיר לנוגדי חמצון, ונמצא כמסייע בבקרת רמות הסוכר בדם אצל סוכרתיים.
}}