|
היום קוראים לזה בנה ביתך. אז העדיפו את השם "יחידת-דיור-דו-משפחתית-עם-משק-עזר". שם התיישבתי חודשים אחדים לאחר שנולדנו. אני והמדינה. הימים לא היו קלים. המדינה ואני נכנסנו לתקופת צנע ואת שנינו היה צריך להאכיל. למדינה דאג בן-גוריון ולי – המשפחה.
הדוד קרחיים (שמו האמיתי היה חיים, אבל יום אחד הוא סיפר לנו, הילדים, על איך נהגו בפולניה להלך ולפזז על הנהר הקפוא כשהרגליים נעולות במנעלים מיוחדים, שאת שמם העברי לא ידע ובלהט הסיפור כינה אותם "קרחיים") היה בעל ידע רב ברוכלות וניהול חנות מכולת, אולם נטול כל הכשרה או ניסיון בגידול ילדים, כל שהיה לו הם זיכרונות מבית אבא בפולין, והוא גרס כי יש להאכיל את הרך הנולד במרק עוף או לחילופין בקרופניק. בחצר הבית שלנו רעו אז עופות, מיני תרנגולות ותרנגולים, ברווזים, תרנגולי הודו ובהמות שמירה בצורת אווזים. אווז השמירה שלנו נאכל כאשר שנה או שנתיים מאוחר יותר הוא תקף את התינוק (שהייתי אני).
כך או אחרת, הרעיונות של קרחיים לא התקבלו. אצלנו האמינו כי כשיהודי אוכל תרנגולת, אחד מהם חולה. אני הייתי בריא, רק מאוד צעיר וכך היה גם מצב הלול. המשפחה נטתה יותר לאמץ את דעתו של הדוד מאיר, שהציע לשמור את התרנגולות ולתת לילד את הביצים דווקא, אבל אז נכנסה לביקור השכנה פרידמן, שכבר ידעה דבר או שניים על גידול עופות; ועל כך שהביצים יועדו לדגירה.
הדוד פנחס היה השתקן במשפחה. טיפוס מיוחד במינו, שכמו יצא מתוך רומן של מאיר שלו. גנן רחב כתפיים עם גולגולת גדולה וקשה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים פלשו לעיר הולדתו שעל גבול פולין-רוסיה, הבין פנחס, בניגוד לשאר יהודי העיירה, כי טוב לא ייצא מזה וכי לא כדאי להישאר שם. הוא נטל את אחיו הקטן, העמיס אותו על כתפיו ויצא למסע רגלי לארץ ישראל. איש לא ידע לספר כמה זמן לקח המסע, איך השיג פנחס מזון וכסות לו ולאחיו, כיצד השכיל לנווט את דרכו ועוד שאלות עליהן פנחס לא ענה. הוא לא סירב. הוא פשוט לא אהב לדבר. "תנו לילד גפילטע פיש", גער פנחס יום אחד וגילה לסביבה כי לא איבד את יכולת הדיבור. בחדר, כך מספרים, הושלך הס. אבא נטל את הטנדר ונסע לצרכנייה.
שנים אחדות מאוחר יותר, נהגתי ללוות את אבא במסעותיו לצרכנייה. אני הייתי אחראי על פנקס נקודות ההקצבה השחור והמהוה ועל דלי, שישמש אכסניה לקרפיון בדרך הביתה. בחלקה האחורי של הצרכנייה הייתה בריכת בטון גבוהת דפנות. מנדל, הממונה חבוש הקסקט, היה נוטל מקל ארוך ובקצהו רשת, מטפס על בימת העץ לצד הבריכה ובעזרת המקל והרשת בוחש בבריכה עד ששלף דג שמן ומפרפר. שם את הדג בדלי, מוסיף מים כמעט עד גדותיו, צובט לי בלחי ומושך מהפנקס את התלוש הראוי.
המעון הרשמי של הדג היה בחדר האמבטיה שלנו, בתוך פיילה גדולה עשויה פח. שעות ישבתי לצידו, מסתכל כיצד הוא משוטט ברחבי הפיילה, שותק כמו הדוד פנחס. כשחזרתי למחרת מהגן, הפיילה הייתה ריקה ובחלל הבית היה ריח מתקתק של תבשיל קציצות דגים, שחיבבתי כמו את שמן הדגים שתקעו לי בכוח.
שנים רבות מאוחר יותר, כשכבר למדתי לאהוב את קציצות הדגים ההן, הסבתי לפטפט עם וורן – בן דודה הבוגר של רעייתי. הסתבר כי המנהג היהודי של קרפיון בפיילה חובק עולם ודורות. בהבדל אחד - באמריקה לא הייתה פיילה, אלא אמבטיה של ממש. וורן, שנולד שנים אחדות לפני, וחווה כילד את אירועי מלחמת העולם השנייה, זיהה בקרפיונים השוחים אצלו באמבטיה צוללות גרמניות הבאות לכלות את אמריקה ולכן הטיל בהם מוקשים ימיים שקנה בקיוסק השכונתי. בקיוסק קראו למוקשים "זיקוקים". וורן מאוד שמח כאשר ניצח בקרב והמוקשים שהטיל גרמו לצוללות לצוף על פני המים עם בטנם למעלה לאות כניעה. אמא שלו, שפעלה לדעתו כמשתפת פעולה עם הנאצים, העניקה לו מכות וצעקות שהרעידו את אמות הסיפים. גפילטע פיש של אמא דג קרפיון גדול (קילו וחצי לפחות רצוי שניים). את הדג מפרידים לפילטים. את הראש, העור והעצמות שומרים לציר. רבע כוס סודה שלוש כפות קמח מצות פרוסת חלה עבה ללא הקרום שרויה במים וסחוטה בצל קצוץ גס שלושה גזרים חתוכים לפרוסות שלוש ביצים מלח פלפל שחור בשפע לציר: שאריות הדג ראש שורש סלרי ראש שורש פטרוזיליה שני בצלים קצוצים גס שני גזרים קצוצים גס מעט (1-2 כפות) סוכר מלח פלפל
ראשית מכינים ציר דגים. מכניסים את כל שאריות הדג, ראש שורש סלרי, ראש שורש פטרוזיליה, שני בצלים, שני גזרים, מלח, פלפל, מעט סוכר ומים לכיסוי (לפחות שני ליטר). מביאים לרתיחה. מבשלים עשרים דקות, מסננים היטב. הקציצות: טוחנים היטב במעבד מזון את בשר הדג עם בצל אחד והחלה הסחוטה. מעבירים לקערת ערבוב ומוסיפים את הביצים, קמח המצה, מלח, פלפל, כף סוכר ורבע כוס סודה. מערבבים היטב. אם דליל מדי, מוסיפים קמח מצות. אם סמיך מדי, מוסיפים עוד ביצה. רצוי מאוד להכין את הציר והתערובת יום קודם ולהניח בקערה מכוסה במקרר. למחרת, מביאים את הציר המסונן לרתיחה. מוסיפים שלושה גזרים חתוכים לפרוסות. בידיים רטובות מכינים מתערובת הדג קציצות גדולות ומחליקים אותן לסיר תוך רתיחה מתמדת. הקציצות צריכות לשכב בסיר בשכבה אחת מבלי לגעת זו בזו. אם הציר לא מכסה את הקציצות, יש להוסיף מים רותחים עד לכיסוי. ממשיכים בבישול שעה אחת בסיר מכוסה על אש מאוד מאוד קטנה. כעת, מקובל להפריד את הקציצות מהציר ולקרר בנפרד. אני מניח לקציצות להתקרר בצירן, אבל בכלל מעדיף לאכול אותן בעודן חמימות, עם פרוסות הגזר שהתבשל איתן והמון חלה טרייה לטבילה בציר.
|