|
שלום, אני גרגרנית. נשואה, פלוס שתיים .
נצר למשפחת גרגרנים כפייתיים. זה מה שקורה כשאת דור שלישי לבשלניות בחסד.
כמו 99% מעם ישראל, גם אצלנו כל מפגש הוא סביב האוכל.
פעם סבתי ואמי היו מבשלות לנו חטאים. בזמנו, גם הן וגם אנחנו, עוד לא ידענו שנותנים לנו לאכול חטאים.
לכל ארוחה משפחתית היו מנה ראשונה, עיקרית, תוספות, סלטים, וקינוח.
ארוחה לדוגמה בבית סבי וסבתי, התחילה ממרק עוף צח עם תוספת לבחירה של אורז (שבושל כמו ספגטי) או אטריות דקות.
אח"כ חתיכות דגים מטוגנים, סלט איקרה (ביצי דגים), סלט פלפלים קלויים בחומץ שטבלנו בו חלה טרייה. סלט חצילים קלויים עם פלפלים, ממרח שעועית (החומוס של הרומנים) עם ערמת בצל מטוגן, ומלפפונים שסבתא החמיצה (הרומנים מחמיצים הכול, גם עגבניות ואפילו אבטיח).
למנה עיקרית היו עלי גפן וכרוב ממולאים (סארמאלס) אמי הייתה מקבלת ממליגה (פולנטה בגרסה הרומנית) ושמנת ליד זה, שניצלים, ורניקס (כופתאות ממולאות במחית תפו"א ובצל מטוגן), אורז עם פטריות שעד היום לא הצלחתי לחקות, לצערי.
מדי פעם זכינו לקבל מעדנים רומנים מיוחדים כמו למשל ביצי תרנגולות שהוצאו מבטן התרנגולות ובושלו עם כבדים והמון בצל מטוגן. (טעים ומסוכן לעורקים).
הארוחה לא נחתמה בלי קינוח. ואילו קינוחים...
לקינוח קבלנו תותים עם קצפת, או ורניקס מתוקים - כיסונים ממולאים בגבינה שעליהם זורים סוכר, בלינצ´ס גאוני שהיינו ממלאים עם מוס שוקולד ואגוזי מלך טחונים עם סוכר. את התה שהוגש עם הרבה סוכר ולימון, בכוסיות קטנות, סבתי הייתה מקררת לנו בכפית. וליד התה, קבלנו עוגיות סכרלך. אלו עוגיות פריכות בצורת האות s שעליהם בזוק סוכר, כאשר טובלים אותן בתה הן מתפוררות ונמסות בפה. זהו מתכון רומני שסבתא רבא שלי, סבתא בטי, התאימה לתקופת הצנע כך שלהכנתו, נדרשה רק ביצה אחת עלק"ג קמח.
גם החגים הביאו איתם מעדנים שונים ומיוחדים מבית סבתי, הידועה בשם "סבתול": בראש השנה גפילטעפיש (לא מתוק!) עם חזרת חריפה ונהדרת, בפורים – אוזני המן מבצק פריך בדיוק במידה ועם מילוי מענג של אגוזים ודבש, בפסח - קציצות כרישה וסלק חמצמצות, ומצברייט לארוחת בוקר, ובחנוכה – לטקאס מפירה של תפו"א, ביצים וקמח מצה. אחח...כמה שזה טעים!
אמי, הוכחה לכך שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, בשלנית ומארחת נהדרת. עם חוש לאסתטיקה, אלגנטיות וטוב טעם, היא נהנית להזמין אורחים לבופה של בראנץ´, לארוחת שישי בערב או חג. אני לא חושבת שהיא המציאה מתכונים, אבל היא בהחלט יודעת להוציא אותם לפועל... את הכבוד לאוכל הרומני השאירה לסבתי, ויצאה להרפתקאות חדשות עם ספרי הבישול של רות סירקיס ואהרוני. ואנחנו נהנו מהתוצאות: פשטידת תפו"א אדמה בשמנת של נירה רוסו, פשטידת בורקס, ספגטי בולונז ממכר, מוסקה עשירה, אורז הודי מספר בישול הודי, אורז פרסי שלמדה מעוזרת שהייתה לנו, ואורז אדום עם עוף. צ´ילי קון קרנה, גולאש, שניצלים עם צ´יפס, פטה כבד, עוף עם צנוברים וצימוקים, מרק בצל ומרק עגבניות עם אורז, עוף מבושל ברוטב עגבניות עם תפו"א, פתיתים, בורקס ממולא בנקניקיה, ובכל שישי 2 עוגות, עוגת שוקולד, גבינה ועוד.
יו, לא נעים לי, פתאום אני קולטת איזה ילדות מפונקות היינו...
גם אבי היה מבליח מדי פעם עם הפתעות קולינריות. הוא היה מטגן כדורי פלאפל, שעשה במין מכונה ידנית שכזאת בזכותה הם היו יוצאים אחידים ויפים. לפעמים בשבתות חורפיות היה מכין צ´ולנט מציין, ולבית הספר היה שולח אותנו עם סנדוויצ´ים מושקעים ומעוררי קינאה.
פעם בכמה זמן היינו מבקרים במסעדה. היו לנו מבחר של מסעדות די קבועות: הלב הרחב בכרם התימנים שם השיפודים החווירו מבחינתיליד טחינה מלאה בפטרוזיליה עם עגבנייה מגוררת ליד. שם גם זכינו לשתות קולה או ספרייט, משקאות שלא נכנסו אלינו הביתה. את חיים גריל רומני היינו פוקדים עוד כשהיה בצפון דיזינגוף, היינו יושבים על שולחנות על המדרכה ואוכלים מיטטאי (קבב רומני) עסיסי. בפיצה פינו בבן יהודה, אכלנו פיצה על לבנים, איך נהניתי שם בתור ילדה! בסינית של אהרוני בשד´ רוטשילד היינו חוגגים ימי הולדת. אצל אווזי בתקווה פתחו לנו שולחן עם סלטים ולאפות חמות, שאהבתי רק את החלק הרך, וכשהגיעו הבשרים כבר הייתי מלאה. גלידת בן אנד ג´ריס,שכנה איזושהי תקופה ליד ביתם של סבי וסבתי לשמחתנו הרבה. איך קראו לטעם הזה עם ההפתעות בפנים...ניו-יורק סופר נדמה לי. קדאיף וסברינה היינו קונים מקפה לונדון הישנה בבן יהודה. וכשאמא שלי הייתה מחליטה להרביץ בנו קצת תרבות היינו נוסעים לירושלים, לביקור במוזיאון, ואז היינו מגיעים למסעדת"אמא".
הטוויסט בסיפור הזה הוא שהזמנים השתנו. אנחנו גדלנו והתבגרנו, וכל הטוב הזה הראה אותותיו על היקפיי מותנינו...
המודעות התזונתית-בריאותית עלתה, ואחוזי השומן ירדו. סבתי, היום בת שמונים, גולשת באינטרנט, מקבלת ושולחת אי-מיילים, למדה לבשל דיאטטי ובריאותי. הרי ברומניה לא שמעו על סרמאלס מהודו ועוף, עם אורז מלא, או על פסטה מחיטה מלאה מוקפצת עם ברוקולי ושמן זית. אמא שלי מקצצת בפחמימות ואם כבר, אז כאלו מלאות, מבשלת קינואה, ומרבה בסלטים וירקות.
גם אני משתדלת להדיר את רגליי וידיי מהמדפים של השמנת, החמאה, הבייקון וחזה האווז בסופר. במקום נקניקים של מיזרע אני קונה פסטרמה, ובמקום שמן תירס אני קונה שמן קנולה ושמן זית. באיטליז אני קונה בעיקר עוף במצבי צבירה שונים, ואצל הירקן אני מבקרת לפחות פעם בשבוע, ואם מגירת הירקות לא מלאה אני מרגישה שהמקרר ריק.
גם אני כמו אימי, וכמו סבתי, אוהבת לארח ולפנק. את המטעמים המשמינים והמסובכים, אני שומרת לאירועים מיוחדים, שבהם אני מארחת את החברים או המשפחה.
ביומיום אני מאלתרת מתכונים דלי קלוריות (לפחות משתדלת) ובעיקר מהירים וקלי הכנה.
אז כמו שסבתא שלי אומרת: "שניהיו בריאים", להתראות.
|
הוסף תגובה