אוכל קוריאני

מבשלים פה גרביים ? 

זה מה ששאלתי את עצמי בפעם הראשונה שנכנסתי למסעדה בסיאול , בפעם הראשונה שלי בקוריאה (הריח פשוט בלתי נסבל).

ארוחת ערב עם המנכ"ל של החברה שעבדתי איתה, לוקחים אותי למסעדה מכובדת עם פמליה ארוכה של עוזרים ושאר "מחזיקי העט של המנכ"ל".

שולחנות נמוכים באווירה אפלולית, יושבים על רצפת הפרקט מעל כרית בגובה סנטימטר, (שאחרי 10 דקות אתה כבר לא יודע איפוא לקבור את הרגליים).

במרכז השולחן קבור לו גריל קטן ומעליו שואב אוויר קטן. (פה בטח מרתיחים את הגרביים של המנכ"ל :-) )

המלצרית מתחילה להעמיס את השולחן בשלל צלחות קטנות עם ירקות מסוגים שונים צלחות עם שיני שום טרי, צלחת עם עלי חסה טריה, אחת עם עלים משוננים (שאחרי זה אמרו לי שזה עלי עץ שומשום), צלחת עם ירקות ברוטב אדום (הקימצ´י כמובן שעוד נשמע עליו הרבה) לפת כבושה צהובה, דגים מיובשים ועוד כהנה וכהנה צלוחיות....

המלצרית מביאה גם כלי ברזל גדול עם גחלים לתוך הגריל שבאמצע השולחן.

"כלי עבודה" נשלפים מתוך כלי קטן בצד השולחן, מקלות צ´ופ סטיקס מברזל !! מחודדים מאד וכף.

מביאים לשלולחן טס גדול ועליו סוגי בשרים שונים, והמנכ"ל (כמובן) מצביע ובוחר לו את הנתחים האהובים עליו...

המלצרית מגיעה ובידההההה  מספריים!! (מוזר אני כבר ללא שיער מזמן, מעניין למה המספריים)

אוחזת עם מלקחיים את הבשר ו.... גוזרת את הבשר לרצועות קטנות היישר לגריל.

יושבי השולחן כבר מתחילים במלאכת המינגול עם הצ´ופסטיקס, הופכים מזיזים משחקים עם הבשר, בינתיים מסמנים לי להתחיל עם הירקות...

פעם ראשונה צ´ופסטיקס, ועוד כאלה מברזל חלקלק ומחודד, אפשר לתאר את הבושה, ואפשר פשוט לתאר את הכתם על החולצה הלבנה היפה שלי :-)

עד כדי כך בושה שהמנכ"ל מזמין לי בלעג קל מזלג מהמלצרית.

אז מתחילים ללמד אותי לאכול לוקחים עלה חסה טריה, כמה!! שיני שום טרי, חתיכת בשר מהגריל, וקימצ´י, ועוטפים מגלגלים הכל עם החסה כמו לאפה ותוחבים הכל לפה....

כמה פשוט, כמה שורף הקימצ´י חחחחחח

דמעות בעיניים, אגלי זיעה ואש מהפה עולים אצלי לסירוגין לשביעות רצונם וגיכוחם של המארחים.... ממש בושה.

עוד סיבוב של עלה שומשום עוקצני (עם פחות קימצ´י מהנסיון המר) כבר מעלה טעם אחר, עדיין חזק מאד ומודגש, אבל כבר יותר נורמלי.

בינתיים עולים גם מגוון ירקות על הגריל, פטריות שמפניון גדולות, שום, ופלפל חריף

מעניין מאד אבל עדיין לא התלהבתי (אוכל קוריאני הוא טעם נרכש, ורק אחרי כמה ביקורים התחלתי ממש לאהוב אותו)....

אבל הכי נבהלתי ששמעתי איך קוראים למה שאכלנו.....

שולחן כלבי קוראים לזה (ולא משנה אם אין לזה קשר לכלבים) קצת זעזע אותי אבל התגברתי חחח

טוב, מספיק לבלוג אחד והרבה מלל לתאר את החוויה הראשונה, עוד נכתוב פה על אוכל קוריאני  אחר ושונה....