עוף של פרופסור
נכתב על ידי: אלי לנדאו
עודכן ב: 28/08/08
| צפו בפוסט: 72
|
פרופסור קיארוג'י היה חוקר אנטומיה, שכתב משהו כמו עשרה כרכים כבדים ועבים של ספר הלימוד החשוב ביותר בתחומו. על שמו של קיארוג'י נקראו איברים, גידים, אזורי גוף שונים וגם מנת עוף.
|
השנה היתה 1970 או 1971. בדירה הראשונה שלי כסטודנט באיטליה היה מטבח זערורי, נטול תנור או כיריים. בלית ברירה בישלתי על פלטה חשמלית קטנה עם כפתור 12 מצבים. את הקניות ערכתי בשוק, שהביקור בו היה בהתחלה כמו סיור במוזיאון. הירקות היו נפלאים למראה, אבל השיטה האיטלקית אוסרת על הלקוח ליטול בעצמו והוא צריך לספר לזבן באיזה פרי או ירק חשקה נפשו, ואני לא ידעתי אז איטלקית. מדוכני הגבינות הדרתי את רגלי, כי חשבתי שאני לא אוהב גבינה צהובה (רק מאוחר יותר למדתי שאני לא אוהב את מה שבארץ קראו אז גבינה צהובה); מהגבעות הרוחשות של פירות הים נפעמתי, אבל עדיין לא העזתי לנסות; וכמובן, בחנויות הקצבים לא העזתי לדרוך. מה נשאר? חנות העופות. אליה נכנסתי בביטחון מדי יום, לא רק משום שמכרו לי שם כבדי עוף טריים בעבור פרוטות (כבד עוף נחשב שם למזון חתולים) אלא מפני שהיה בחנות ההיא זבן שפטפט קצת בצרפתית, שעדיין זכרתי מהתיכון ויכולנו לדבר. ממנו למדתי כי לא לכל העופות קוראים עוף; שישנם זנים וסוגים ודרכי גידול ופיטום ומה לא.
יום אחד שלח אותי קצב העופות הביתה עם עוף שמן וצהוב. "זה לאידוי ארוך בתנור," הוא גרס. בבית חיכו לי פלטה חשמלית פרימיטיבית, סיר לא רע בעל תחתית ברזל כבדה, שקית תפוחי אדמה, חצי קילו בצל, ראש שום, עלי מיורן יבשים, שמן זית, מלח ופלפל וספריו של חוקר האנטומיה קיארוג'י. הכנסתי לסיר את כל המצאי הזה (חוץ מהערמה של קיארוג'י, שעזרה להדק את המכסה ולדחוס מעט את אדי הבישול) והנחתי על הפלטה על חום קטנטן. ניחוחות התבשיל הבהילו לחדרי את הקולגות מהקומה שמתחת. הם טרפו וליקקו את השפתיים. שנים רבות מאוחר יותר, כשכבר דיברתי את שפתם, נהגו לבקש עם תחינה בעיניים שאעשה להם שוב את העוף קיארוג'י שלי.
|
| גם לך יש סיפורים מעניינים על אוכל ובישול? הוסף אותם לבלוג שלך! |
|
הוסף תגובה