רגלי פיל צלויות וארבה מטוגן

נכתב על ידי: רונית ורד עודכן ב: 06/04/08

מאז ומתמיד נטו בני האדם להתעניין במזונן של קבוצות חברתיות אחרות. דרך להבדיל את עצמנו משונאינו ומידידנו, עונג קטן שטמון בצמרמורת של תיעוב, ותחושה קלה של גאווה במעטה העידון התרבותי לנוכח ברברים האוכלים חריגות גסות מהנורמה המקובלת במחוזותינו.

היוונים והרומאים כתבו על מזונות בגבולות העולם הידוע, בעת החדשה פורסמו כתבים שהקיפו בעיקר את אירופה ואגן הים התיכון, למרות גילוי העולם החדש. על פיטר לנד סימונדס, בן המאה ה-19, נהוג לומר שמדובר בסופר הראשון שחיבר מחקר רציני וגלובלי על מזונות הנאכלים ברחבי העולם על ידי בני אדם. הספר שחיבר ונושא את הכותרת המרשימה: "המוזרויות של מזון: או, המעדנים והמטעמים של עמים שונים שמקורם בממלכת החי" נגאל משכחה ספרותית מוחלטת על ידי אלן דיווידסון, אחד מהכותבים החשובים ביותר של היסטוריה קולינרית במאה ה-20. סימונדס, גרפומן חביב שהיה שותף גם לכתיבת קלאסיקות טרחניות כמו " אנציקלופדיית החקלאים" ו"המוצרים המסחריים של ממלכת הירקות" התעתד לכתוב כרכים נוספים של האפוס שיטפלו בעולם הצומח והמינרלים, אבל חזר בו עקב אי היענות הציבור, שלא נהר לחנויות בהמוניו. הכרך היחיד שהספיק לכתוב ב- 1859 מצטיין בשילוב הבריטי הבלתי אפשרי בין למדנות יבשה ומידה בריאה של הומור דק וחוש לאנקדוטות ופרטים קטנים. הספרון הויקטוריאני המקסים הזה מחולק לקטגוריות מפורטות: זוחלים, יונקים ימיים, ציפורים, עופות ביצה וכן הלאה. בפרק המוקדש להולכים על ארבע אפשר למצוא דו"ח יצוא של עכברושים כבושים במלח מהודו לסין, וומביטים מטוגנים באוסטרליה ואנקדוטה זעירה על משתה בשר כלבים בקנדה. הפרק חיות עבות עור נפתח בתיאור דקדקני של המתכון המושלם לרגלי פיל צלויות (הסוד הוא בחיתוך נכון של בשר הרגל או החדק, ושני גברים אפריקאיים אתלטים חזקים שיוכלו להפוך את השיפוד הענק כדי שיצלה היטב מכל צדדיו). מי שזה נשמע לו קצת סוטה יוכל להתנחם במתכון סרי-לנקי של בהונות רגליו הקטנות של הפיל, כבושות בחומץ ופלפל. בפרק המוקדש לחרקים מככב הארבה המוכר לנו לצד שלל חיפושיות. הארבה זוכה למחמאות רבות בשל ערכו התזונתי, והעובדה שניתן לאכול כ-200-300 פיסות ממנו מבלי להרגיש לרגע כובד בבטן. יש הסברים מפורטים לכל שיטות הבישול: חלוט במים, מטוגן בשמן או חמאה, מיובש במשך ימים ארוכים על יריעות אוהלים במדבר, או מעושן. מופיעים גם שני סיפורים שנלקחו מספרות המסעות שפרחה במאה ה-19. באחד חוזה נוסע בן התקופה בפטימה, פילגשו, ובני שבטה עוסקים בשקיקה באיסוף בציר הארבה במדבר סהרה. בשני, שפורסם על ידי קפטין סטוקנסטורם בעיתון החברה הדרום אפריקאית, תיאור של בושמנים מורעבים למחצה מתחרים בעדרי אנטילופות, כבשים, ציפורים – כמעט כל יצור חי – בדרך להשגת הפרס הקולינרי הנחשק, הארבה. המשמיד הגדול של כל מזון חי הופך למקור מזון חיוני. "זה הרי שרימפס מעופף" או "מה ההבדל בין זה לבין אכילת שרימפס" אמרו כבר במאה ה-19, לפני הפוליטקלי קורקט של יחסיות תרבותית ובתקופה שהמציאה את ההתנשאות הקולוניאליסטית. “The Curiosities of Food: or, the dainties and delicacies of different nations obtained from the animal kingdom” Peter Lund simmonds. (פורסם במקור ב-1859, הדפסה מחודשת ב-2001)

הוסף תגובה