זכור אותי הכנס שם משתמש
          סיסמא
שלום אורח
הצטרף לקהילה
מתכונים | קהילה | מדריך | שפים | מבשלים
מבשלים
מבשלים
חיפוש מתקדם
   
חפש
עזרהמבשליםהדפסשלח לחברהוסף למועדפים RSS Share/Save/Bookmark
אתה נמצא כאן :: מבשלים :: רונית ורד :: האיש שיצר את את השמועות
ראשי  ראשי
מבשלים
הדף של חיים כהן
הדף של ד"ר אלי לנדאו
מתכוני וידאו
סרטוני בישול ואוכל
אודות אתר "מבשלים"
חיים ואלי מבשלים
פוסטים נבחרים
כל הבלוגים
תחרויות מתכונים
עזרה
חדשות אוכל
חיפוש מתכונים ע"פ מרכיבים

קהילה  קהילה
קהילה
חברים מצטיינים
חברים חדשים
תגובות אחרונות
עץ משפחה קולינרי
חיים ואלי מבשלים
חיפוש חברי קהילה
מבשלים עם חברים
הצטרפות לקהילה


הרשם למגזין השבועי של מבשלים

המדריך עונות וחגים
המדריך
מתכונים לסתיו
מתכונים לחורף
מתכונים לפסח


המדריך  מהמדריך
המדריך
מרכיבים
מטבחים
שיטות הכנה
סוגי מנות
עונות ומועדים
שיקולים מיוחדים
כלי מטבח
מתכוני בסיס
בישול צמחוני
סלטים
יין
בירה
שמן זית
עוף


 העתק לבלוג/אתר:
קישור לדף זה:





האיש שיצר את את השמועות שהובילו למותו

העונג הבא, רונית ורד
תאריך: 29/01/08 | צפו בפוסט: 413
האם האובססיה הצרפתית לאוכל הרגה את השף המפורסם? ביוגרפיה הסוקרת את חייו ומותו של ברנאר לואזו

האיש שיצר את את השמועות שהובילו למותו
בפברואר 2003, כשהמסעדה שלו עדיין מחזיקה בשלושה כוכבי מישלן - אות הכבוד הגבוה ביותר של העולם הקולינרי, התאבד השף ברנאר לואזו. הצרפתים ההמומים הפכו אותו מיד לקדוש מעונה על מזבח הביקורת הקולינרית. המבקרים והעיתונאים שהכתירו אותו קודם, שילחו בו בחודשים האחרונים לחייו מילים עוקצניות שרמזו על אובדן צפוי של הכוכב השלישי, והואשמו על ידי עמיתיו למקצוע ועל ידי הקהל באחריות למותו.

זר יתקשה להבין זאת, אבל הויכוח אודות מידת זכאותה של מסעדה לדרגת שלושה כוכבים – מסעדה המצדיקה נסיעה מיוחדת – הפך למוסד לאומי צרפתי. המדריך הזה, שנולד כגימיק למכירת צמיגים בשנות ה-30, הפך מיד לאורקל של אומה המגדירה את עצמה דרך אוכל. השפים המועטים שזוכים מדי שנה לדרגה הנעלה הם הקבוצה הנבחרת של המטבח העילי הצרפתי, עליהם מפזר מישלן את אבק הכוכבים שלו. המשמעות הכלכלית למסעדות המעוטרות אדירה, אבל מעליה ניצב הכבוד. זה היה הכח המניע, או הדיבוק, שדחף את ברנאר לואזו מאז ימיו הראשונים במטבח של האחים טראגרו ובמשך 35 שנותיו במטבח.

אנשים המתים מידי עצמם הולכים עד הסוף בנתיב רגשותיהם. והנתיב הזה הוא לא תמיד הגיוני למתבונן מן הצד. רודולף שלמינסקי, ביוגרף שבוי באהבתו למושא הכתיבה ולסיפור חייו הרומנטי-טרגי, מנסה בכל זאת להתחקות בעדינות אחרי ההגיון הפנימי שמאחורי התאבדותו של לואזו ולהבין את סיפורו על רקע סיפורו של המטבח הצרפתי בחמישים השנים האחרונות, ממהפיכת "הנובל קוויזין" ועד שנות ה-2000.

בגיל 25 כבר זכה השף הצעיר, שסומן מלכתחילה על ידי המבקרים כהבטחה גדולה, לעמוד בראש מטבח משלו – הקוט ד'אור שבסולייה. כדי לעמוד במשימה שהציב לעצמו, מאפס כוכבים לשלושה, היה עליו לפצח את הסוד– מה הופך מסעדה למסעדת שלושה כוכבים בעיניהם של מבקריו האנונימיים של המוסד האפיפיורי. הוא יצר תפריט חדשני לתקופה – שילוב של מנות מסורתיות מאזור בורגונדי עם השפעות ברורות של ה"נובל קוויזין" וחותם אישי ייחודי ששם דגש על טעם הטבעי של חומרי הגלם – אבל בעיקר התמסר בכל מאודו לעבודת הפרך התובענית של אירוח וניהול מסעדה המתיימרת להיות אחת המסעדות הראשונות במעלה במולדת הגסטרונומיה. עבודה קשה ושוחקת נפשית ופיזית של 14-16 שעות ביום במשך שבעה ימים בשבוע, תשומת לב עילאית לכל פרט קטן מהצלחת ועד השירות ופחד מתמיד שמא מנה אחת לא מושלמת תגיע לסועד הלא נכון. מעשה האמנות של המטבח העילי מצריך הגיעה לשלמות פעמיים ביום, מדי יום ובכל צלחת היוצאת מהמטבח. ב-1977 זכתה המסעדה לכוכב הראשון שלה. ב-1981 לכוכב השני, וב-1991 לכוכב השלישי. לואזו נכנס להיכל התהילה הצרפתי ושהה בו במשך שנים ארוכות של חרדה - לשמר את מעמדו ולאתגר מחדש בכל ארוחה את הסועדים.

מעטים הם האנשים המצליחים לחולל מהפכה פעמיים, או להסתגל בקלות לשינויים מופלגים. והעולם הקולינרי הצרפתי עבר שינויים מהפכניים בשנות ה-90. דווקא ברגע בו הגיע לואזו לשיא תהילתו, השתנה העולם שסביבו. והוא לא ידע להשתלב בחוקי המשחק החדשים. המשק הכלכלי הצרפתי, שלא ידע להתמודד עם תהליכי הגלובליזציה, נכנס למשבר חמור. פחות ופחות אנשים יכלו להרשות לעצמם ארוחות יוקרה במסעדות המטבח העילי, שכדי להשאר עסק רווחי היו צריכות אפילו להעלות את המחירים לנוכח עליית מחירי חומרי הגלם. לואזו שהשקיע מליוני פרנקים בשיפוץ המקום לאחר הכוכב השלישי נקלע לסחרור של חובות.

שפים בארצות אחרות באירופה, בארה"ב, באסיה ובאוסטרליה אימצו את הטכניקות ששיכללו הצרפתים והוסיפו להם את המגע האישי שלהם ואת חומרי הגלם המקומיים. פסגת העולם הקולינרי חדלה להיות מונופול צרפתי. תהליכי הגלובליזציה הביאו עימם גם חומרי גלם אקזוטיים וטכניקות ממטבחים אחרים לצרפת עצמה. הפיוז'ן הפך להיות הבשורה הקולינרית החדשה גם בצרפת והקהל ומעצבי דעת הקהל דרשו זיקוקי דינור, גימיקים והפתעות בצלחת. טרנד רדף טרנד ומערכות משומנות של יחסי ציבור נכנסו לפתע לזירה. המטבח של לואזו, שבסופו של דבר היה מטבח צרפתי קלאסי מעודן ומשופר, נחשב לפתע למשעמם ולמיושן.

אבל מעל הכל היתה החרדה. החרדה שבהשפלה הכרוכה באיבוד הכוכב הזוהר, שבקלון שבהורדתו מדרגת הטוב ביותר. המבנה הנפשי של מי שאובחן על ידי הרופאים כסובל מהפרעה מאנית-דיפרסיבית לא יכול היה להסכין עם היותו שני במעלה. המאניה דחפה אותו למקום אליו הגיע, לחיפוש המתמיד אחר השלמות. הפרפקציוניזם של לואזו, לטענתו של שלמינסקי, היתה דרכו להתעלות מעל הבינוניות ולגעת בגאוניות. הוא לא היה מאסטר יצירתי וטבעי של המטבח, כמו מישל ג'רארד או אלן שאפל, שיכלו להמציא את עצמם מחדש. הוא לא השכיל להתמודד עם חוקי המשחק החדשים כמו אלן דוכאס, שהכשיר צוותים בשש מסעדות ברחבי העולם הנושאות את שמו, או כמו רובושון שהכריז שהפרפקציוניזם של מסעדות השלושה הכוכבים הוא מעל לכוחו של בן תמותה, ונטש את מסעדת היוקרה שלו לטובת תכניות טלוויזיה, ספרים וביסטרו מדובר.

כשהדברים התחילו להשתבש הפכה הרדיפה האובססיבית אחר השלמות לאובססיה כפייתית. הרעב האינסופי לאהבה ולהערכת הקהל לא בא על סיפוקו. למרות, ואולי בגלל, שלושת הכוכבים שהעניק לו מישלן, לואזו מעולם לא היה בטוח שהוא טוב מספיק. על אף החזות הבוטחת שהציג לעולם. באפן טרגי למדי – נראה שאת גל השמועות על אובדן הכוכב השלישי התחיל הוא עצמו, בסבב שיחות נסער לעיתונאים ולקולגות, ובניסיון להבין מדוע התרוקנה המסעדה מסועדים. מצב שלא היה רק נחלת הקוט ד'אור, אלא נחלתן של מסעדות רבות באותה תקופה. צווות עורכי המישלין, מוסד שנותר עדיין שמרני למדי בתפיסתו, כנראה לא התכוון להוריד למסעדה את הכוכב השלישי.

בשנה האחרונה לחייו הוא איבד את הביטחון, הסתגר בתוך עצמו, וויתר על האשליה של היותו אחד מהשפים הגדולים באמת. הוא סירב לצאת מהמסעדה ולו לחופשה קצרצרה, בניסיון נואש וכפייתי לשפר עד הרגע האחרון את הטעון שיפור, להחזיר את השלמות על כנה. השף החייכן והכריזמטי שקידם את פני האורחים בכניסה למסעדה נעלם לחלוטין מן העין. ה-raison d'etre שהוענק לחייו בגיל 17, נעלם והפך את החיים בעיני רוחו, בעולם האידאלים שברא לעצמו, לחיים שלא ראוי לחיותם.

"The perfectionist – did france's obsession with food kill its most famous chef? "Rudolph Chelminski, penguin books, 2006



תגובות:
נכתב על ידי: משה רצון, ב: 2011-07-07 12:07:52
בלי כל ספק הוא היה אדם גדול , אבל שכח שהוא לא חי לבד, וגם הוא לא יכול להכתיב את החיים המשתנים.הכתבה הזאת האירה את עיני שלא לשבת על זירי הדפנה של העבר, ולחפס נתיבים שמשתלבים עם ההוה והעתיד.ככה אפשר לשרוד בחיים עד בלי קץ.
הוסף תגובה


רוצה להיות חבר של רונית ורד?


פוסטים נוספים מאת רונית ורד:
אוכל נשמה - 05/11/08
איש תחת גפנו - 26/09/08
ארבע תמונות איסלנדיות - 26/07/08
בשבחי הארטישוק הירושלמי - 16/10/08
גילדת יצרני פסטה טריה - 10/03/08
לחץ כאן לכל הפוסטים של רונית ורד

גם לך יש סיפורים מעניינים על אוכל ובישול? הוסף אותם לבלוג שלך!

לחץ כאן לכל הפוסטים








שיווק באינטרנט
תנאי שימוש | צור קשר | אודות אתר "מבשלים" | עזרה | פרטיות | מידע למפרסמים
שיווק באינטרנט קידום אתרים
כל הזכויות שמורות ל ח.א. מבשלים עם השף חיים כהן ועם ד"ר אלי לנדאו, קהילת אוכל, מתכונים, בישול ומאכלים של ישראל. אתר מבשלים מציג עושר רב של מתכונים, מאכלים, מדריך לבישול אוכל, טיפים איך להכין מתכון ספציפי, מידע על שפים מובילים ועוד. אין לעשות כל שימוש במידע באתר מבשלים אוכל באינטרנט ללא קבלת אישור מפורש בכתב לפי תקנון האתר.