הויאגרה של העולם הישן
נכתב על ידי: רונית ורד
עודכן ב: 06/04/08
|
על אפרודיזיאקים, מזונות מעוררי תאווה, ועל הקשר בין סקס לאוכל.
|
הקישור בין אוכל למיניות הפך להיות כמעט מובן מאליו ברוב התרבויות. שלושת הצרכים הבסיסיים ביותר של המין האנושי – מזון, ביטחון ואהבה – קשורים זה בזה קשר הדוק שאינו מאפשר לחשוב על אחד מהם בלי האחר. הלשון ובלוטות הטעם הם אברים ארוגניים שלוקחים חלק גם בהתפרצות יצרים חושנית. החל בטעימת הפרי האסור שהובילה לידע הבשרים, דרך האורגיות ההומוסקסואליות במשתים היווניים, ועד ל” souper intime” , הארוחה האינטימית של המאה ה- 18, שהציגה מעדנים מעוררי תאווה בפרטיות נטולת המשרתים של חדרי הסבה מעוטרים בקישוטי רוקוקו.
כמעט כל מזון נחשד בתקופה זו או אחרת, או בתרבויות שונות, בהיותו אפרודיזיאק: מעורר תאווה מינית. במאה ה-20 פסלו מדענים את ההנחה שמזון מסויים מסוגל להאיץ את זרימת הדם לאברי המין ולעורר תגובה פיזיולוגית אמיתית. כשפוסלים את ההסבר ה"מדעי" נשארים עם האפקט הפסיכולוגי שמייצרים מאכלים שונים. מזון שתוייג כמעורר תשוקה לעיתים קרובות אכן עשה את העבודה, כמו במקרה של תרופות פלסיבו, והסיבות להיכללות ברשימה ההיסטורית היו רבות: דמיון לאיברי המין האנושיים, הפאלוס הגברי של הגזר או המתיקות העסיסית של התאנה, הלהיטו את הדמיון; מאפיינים תזונתיים שסיפקו לגוף חיוניות או כוחות מבריאים, כמו אלו הקיימים בביצי עופות, נחשבו למי שיכולתם גם להזקיר אברים; בשר נא ומדמם היה סמל לתשוקה מינית חייתית ואברים פנימיים, כמו אשכים ומוח, סיפקו את התכונות שנלקחו מבעלי החיים; מאכלים נדירים ויקרים כמו קוויאר יצרו סביבם הילה של מותרות, עושר וכוחות, שהיא מקדם סקס ידוע; והמוח האנושי, איבר המין החשוב ביותר, קיווה בכל מאודו לממש את האון המיני, אחת התשוקות הנפוצות ביותר, ולעיתים העדיף לתלות התפרצות יצרים חוטאת ובלתי נסלחת בגורם חיצוני, כמו מזונות אסורים ומפתים.
אויסטרים
אויסטרים הם הדוגמא המושלמת למאכל שצורתו מזכירה את איבר המין הנשי: הבוהק הורדרד של שפתי הצדפה וצורתה, המרקם הרירי והחלקלק וטעם הים העז הפכו את האמונה בכוחותיה כאפרודיזיאק לאחת הקדומות ביותר. אויסטרים היו אחד המאכלים המועדפים על קזנובה, גדול המתענגים על תאוות הבשרים ומי שהבין כבר אז שלא משנה מה בדיוק אוכלים אלא איך אוכלים אותו. הוא העדיף את הצדפות שלו , כמו את הנשים, ערומות ובכמויות גדולות. הוא החליק את בשרן במורד מחשופי שמלות, החליף נשיקות מלאות תאווה, רוק ואויסטרים עם מאהבות להוטות, ופיתה שתי נערות מנזר בעזרת אורגיה של 100 אויסטרים ושמפניה.
כמהין
פטריית הכמהין, "שחורה כחתול של מכשפה וטעימה כבושמי ערב", היא היהלום המנצנץ בכתר המטבחים כולם, קבע הגסטרונום הצרפתי בריאנט סוורין. לא רק בגלל צורת הסלע הקטן, מדיף ניחוחות האדמה הבראשיתיים, אלא גם בגלל האמונה הרווחת, עוד מימי הרומאים, בכוחה של הפטריה להוביל לתענוגות אירוטיים. המחקר "המדעי" שערך בעקבות הנחת היסוד הזו כלל בעיקר מכרה חסודה שהודתה במעשי ניאוף לוהטים שנגרמו בגלל עוף ממולא בכמהין ששיבש עליה את דעתה. אבל גם הוא נאלץ שאין בזה כדי לספק הוכחה של ממש, ושכוחה של הפטריה הוא בעיקר בטעמה המופלא המעורר נשים וגברים לחיבה יתרה. קשר וודאי בין הליבידו האנושי לכמהין לא הוכח מעולם, מה שברור הוא שניחוח הכמהין מחרמן חזירות. רסס קל של פרומנים שנישא באוויר, מפעיל את הבלוטות ואת יצר ההזדווגות וגורם לחזירה תאוותנית לנבור באדמה הטחובה במיקומה המדויק של הפטרייה. יש המשתמשים גם בכלבים או בעיזים לציד הכמהין, יש ההולכים בעקבותיו של זבוב המרחף מעל ריכוזי הפטריות שבאדמה. כך או כך, מכיוון שהפטריה לעולם לא מבצבצת מעל פני השטח, מדובר במבצע מורכב וידע מסורתי שהועבר מדור לדור באזורים הכפריים של אירופה. גם בעולם של חקלאות מודרנית, שמצמיח פטריות מתורבתות בחוות ענק של אינקובטורים מלאכותיים, איש עוד לא הצליח לייצר את הפטרייה הזו שלא כדרך הטבע. מה שהופך את מחירו של קילו כמהין, גם היום, לשווה את משקלו בזהב.
ביצים
מי שלא מאמין ביכולתה של הביצה לשמש כמכשיר אירוטי מגרה מוזמן להזכר בסצינה מ"טמפופו" בה המאפיונר החלקלק וחברתו היפהפייה, הדוניסטים מוחלטים, מעבירים מפה לפה במפגן מרהיב של לשונות חלקלקות ורוטטות חלמון ביצה חי. כבר במאה ה-1 לפנה"ס מנה הרקלידס מטרנטום את הביצים כאחד מהחומרים המסייעים בייצור זרע, קרוב לוודאי בגלל התכונות הבריאותיות משיבות הנפש שיוחסו לה מאז ומתמיד, ובשל היותה סמל של פריון מעולם החי.
אספרגוס
מי שיסתכל מקרוב על שרביטי העקלתון הזקורים של האספרגוס לא צריך לתהות על הכנסתו לרשימת מעוררי התאווה. לא הזיקו גם הסגולות הרפואיות שיוחסו לו כחומר משתן, והארומה המוזרה והלא המזיקה שהוא מעניק לשתן של האוכלים אותו, או העובדה ששלבים מסויימים בתהליך גידולו הופכים אותו ליקר המציאות. לואי ה-14, תאוותן לא קטן, היה חובב אספרגוס מושבע, ומרק אספרגוס הוגש על ידי "ננה" של אמיל זולא, שעסק גם הוא באוכל באופן אובססיבי, במהלך סעודת הערב שבה חגגה את הופעתה הראשונה על הבמה.
שוקולד
במאה ה -17 וה-18 שתו האיכרים עדיין את הבירה והשיכר המסורתיים, מעמד הביניים העובד אימץ מעוררים כמו קפה ותה, והאריסטוקרטיה, שהחשיבה עבודה כמלה גסה, התמסרה לשוקולד שהפך לסמל לדקדנטיות ושחיתות. הויאגרה של המשטר הישן, אם תרצו. משקה התענוגות המקודש שנגנב מהאצטקים בעזרת נהרות של דם, נמהל בסיפורים אפלים על קוזמו השלישי, אחרון המדיצ'ים, שאהב לשתות שוקולד בעודו צופה באנשים נשרפים למוות, על מאדם דו בארי, פילגשו של לואי ה- 15 , שעזרה למלך להגיע לזקפה באמצעות שוקולד וטכניקות מפוקפקות שלמדה בבית הזונות וועל קזנובה, שמילא את כיסיו בשוקולדים לפני שיצא לפתות נזירות ונציאניות לא חסודות. שני דברים בקש המרקיז דה סאד בעודו יושב בצינוק שבכלא הבסטיליה. תחליפים לדילדו המהגוני שנהג לשבור בעודו מענג את עצמו, ושוקולד – "שחור כמו התחת של השטן".
שמפניה
משקאות אלכוהוליים הם החומר היחיד מעולם המזונות והמשקאות שהמדענים מוכנים להודות שיש בו השפעה ישירה על יצר המין, והשמפניה ניצבת בראש כולם, אולי בגלל
הבועות הזהובות שעולות לראש בקלילות ויוצרות שיכרות נעימה שנכונה לכל השתטות. נערות השמפניה של ה"בל אפוק" בצרפת של המאה ה- 19, השתייכו ברובן ל"דמי מונד", עולם אפל למחצה של נשים בעלות מוסר מפוקפק לכאורה שהוחזקו על ידי פטרונים עשירים. הן יצאו מכוסות יהלומים לאופרה ולבתי קפה בבולווארים הגדולים של פריז, אירחו גברים בטרקלינים פרטיים לארוחת חצות של עוף קר, שמפניה ותותים וסעדו את ליבן בכפר ביום שלמחרת עם ביצים, דובדבנים, חלב וארנבון מטוגן. לנערות שמפניה אמיתיות יש פה שנוצר לשמפניה, ירכיים עטופות שמלת קוקטייל מוזהבת שנפשקות מתחת לשולחן למזמוזים מלאי תשוקה, נער נתזים שוטה שיפול לרגליהן ויתרושש במהלך הניסיון לרצותן, ושחפת במצב מתקדם להדגשה דרמטית של הקסם בר החלוף. הסופר הנרי ג'יימס כתב בהתפעלות אחרי שראה את המחזה "הגברת עם הקמליות" בכיכובה של השחקנית שרה ברנאר, שמדובר במחזה שכולו שמפניה ודמעות.
|
| גם לך יש סיפורים מעניינים על אוכל ובישול? הוסף אותם לבלוג שלך! |
|
הוסף תגובה
