שתי ערים בארץ ראויות יותר מכל להיות יעד לטיולים קולינריים: נצרת ועכו. בשתי הערים האלה אפשר למצוא עדיין הדים של המטבח המפואר של מה שכונה פעם לפני היות הגבולות "סוריה הגדולה" - אזור סוריה, לבנון ופלשתינה – ואת חומרי הגלם של המרחב הגיאוגרפי הזה: שמן זית, לימון, שום, בשר טלה, חצילים, ירקות טריים ושפע של עשבי בר. בעכו, היושבת לשפת הים, מתווספים אל חומרי הגלם של היבשה גם דגים ופירות ים, ומסורת עתיקת יומין של עיר נמל, שנמלה שימש בתקופות מסויימת צומת מרכזית של העברת חומרי גלם ומוצרים מעובדים ממזרח למערב ולהיפך. המטבח של אזור סוריה הגדולה, שרבים רואים בו מטבח מעניין יותר המטבחים העניים של ירדן או של מצרים, ספג אל תוכו שמץ מן האווירה הקוסמופוליטית שאפיינה את האזור ונהנה גם מתקופות של שגשוג כלכלי לאורך ההיסטוריה המפוארת. עוד דבר משותף לשתי הערים העתיקות האלה: ההליכה ברחובותיהן מרוממת את הנפש, אבל גם משרה עצב לנוכח הרחובות הנטושים והריקים. קשה שלא לחשוב ששתי הערים היפות האלה, שיש להן חשיבות היסטורית ודתית עצומה, צריכות היו להיות הומות בתיירים.
חדר האוכל הקיבוצי
עבדו מאטה, מדריך טיולים, הוא שגרירה הטוב ביותר של עכו. ההתמחות האמיתית שלו היא היסטוריה ומפגשים בין תרבויות, בעיקר באזור הגליל המערבי, אבל הוא מוציא קבוצות ויחידים גם לסיורים קולינריים מרתקים בעכו, עיר הולדתו.
עכו נכבשה בשנת 1104, שש שנים לאחר שאלפי האצילים, הלוחמים והכפריים הגיעו מאירופה לארץ, כדי לשחרר את הקבר הקדוש ואת ירושלים וכדי לזכות במחילה אישית. במאה ה-13, לאחר שנכבשה מחדש במסע הצלב השלישי, מנתה העיר קרוב ל-60 אלף תושבים והיא בותרה לרבעים. ערי המסחר האיטלקיות – ונציה, גנואה ופיזה – קיבלו בה קרקעות בתמורה לסיוע הימי שהגישו בזמן הכיבוש. גם מסדרי האבירים הלוחמים, ההוספיטלרים והטמפלרים, ישבו בעיר ברבעים מבוצרים ומפוארים משלהם.
עשרה אולמות מרהיבים נחשפו בשרידי המצודה ההוספיטלרית והיפה מכולם הוא אולם חדר האוכל. אבירי ונזירי המסדר אכלו בחלל המרהיב הזה, עמודים רומנסקים כבדים ושמונה קמרוני צלב גותיים בגובה עשרה מטר, שתי ארוחות ביום, בשתי משמרות, בתקופה שבה האוכל הגדיר את זהותו ומעמדו של האדם בעולם. המחשבות על ארוחות אבירים חינניות לאור לפידים בנוסח ההוליוודי ידוכאו בעליזות על ידי עבדו, שישמח להמיר אותן בסיפורים על בגדי הצמר הכבדים של האבירים שכמעט ולא הוחלפו, או על התחרויות שנערכו בין המשרתים, הכלבים והעכברושים על נתחי המזון שהשליכו האבירים לאחור.
עבדו מהטה, דיוואן אבו טופאן, 04-9813719, 050-5463715
אולמות האבירים, הכניסה ממרכז המבקרים של עכו העתיקה, 1700-708020
ממתקי אלף לילה ולילה 1
מדובאי, מקום שיש בו אנשים שטובלים בכסף, מגיעים שוקולדים מהודרים ארוזים בעטיפות כסופות. לקראת חג המולד האחרון הוזמנו משם שוקולדים יפהפיים עטופים באדום, ירוק וזהב נוצץ, פנטזיה מזרחית מעוטרת בזירקונים וסרטי משי, שראויה להתלות על עצי האשוח. יש גם פרלינים ממולאים בנוגט ובשקדים המגיעים מחלבג'ה, מפעל ממתקים סורי, גושי חלבה ענקיים מדמשק, ושפע מסחרר של שוקולדים, ממתקים ומגדנות שמייבא חליל ג'ארחי מארצות ערב וממקומות נוספים ברחבי העולם. החנות הזו היא מחסן סיטונאי מבולגן ומתוק, אבל מוכרים בה גם לללקוחות פרטיים.
אחים ג'ארחי, תחילת השוק העממי, 052-4783991
גם בפיתות נפלה שלהבת
גם במגזר הערבי יש כבר מי שמעדיף חיטה מלאה על קמח לבן. ערימת הפיתות החומות המתגבהות על הדוכן הישר מהתנור עשויות מקמח חיטה מלאה, וצריך לאכול אותן בזריזות כי הטריות נשמרת פחות מאשר בפיתות הרגילות. יש גם פיתה דרוזית עשויה על הסאג' עם לבנה ושמן זית, וסמבוסק טעים ממולא בגבינה וזעתר.
בצק ג'יהאן, השוק העממי, 050-9917965
ממתקי אלף לילה ולילה 2
אום ג'ומעה, אמו של חסן, היא שמכינה את המשטחים העצומים של דברי המתיקה הניצבים בדוכן הזה: מיני אגוזים מקורמלים בשכבת סוכר זהובה; רחת לקום ורדרדה מאובקת באבקת סוכר; חלבה טריה שניכרים בה עדיין סימני התבנית הביתית שבה נוצקה; ומעשה שכבות נהדר של שומשום, פיסטוקים ופתיתי קוקוס.
דוכן המתוקים של חסן טאהה, השוק העממי
מיץ מקנה סוכר
במאה ה-13, תור הזהב של עכו, התנשאו קני הסוכר הגבוהים בגדות הנחלים הסמוכים לעיר. מכיוון שייצור סוכר היה מעבר ליכולתן של משפחות קטנות או בעלי מלאכה בודדים- דרוש מפעל גדול ומשאבים ניכרים כדי לכבוש את הקנים, לבשל את המיץ עד להסמכה, לגבש ולזקק אותו - התפתחה באזור תעשייה זעירה של ייצור סוכר. בנמל עכו עגנו ספינות שהוטענו בתוצרת והפליגו למערב, שרק התחיל באותן מאות להתוודע לנפלאותיו של קנה הסוכר. הממתיק העיקרי היה ונותר עוד במשך זמן רב דבש, בגלל מחירו היקר של הסוכר שהופק מהקנים.
שרידי מפעלי הסוכר מהתקופה פזורים ברחבי הגליל המערבי, אבל מאז יבשו הנחלים וגידול קני הסוכר כמעט ונעלם מהארץ. באדר באדר, איש יפה תואר וחובש קסקט תמידי, מחזיר עטרה ליושנה עם מכונה מיושנת של סחיטת מיץ קני הסוכר הניצבת בפתח בית קליית הקפה שלו. אפשר לשתות אותו א-לה-נטורל, ואפשר לקבל אותו עם קשיו, אגוזים, פיסטוק חלבי וג'ינג'ר טחונים בבלנדר.
בית קלייה ועוד, באדר באדר, השוק העממי, 04-9914744
חומוס בשוק
לפני היות התור האימתני אצל סעיד, אולי החומוס המפורסם ביותר בעיר, התחילו מרבית החומוסיות הידועות בעכו את דרכן בדיוק כך: שלושה ארבעה שולחנות בכוך אבן בסמטאות השוק העתיק, איש אחד מאחורי הדלפק וחומוס שנכתש בעלי בקערות גדולות. יש מעט דברים בעולם ששווה לעמוד בתור בשבילם, וחומוס לעניות דעתנו הפחותה הוא לא אחד מהם, כך שאנחנו הפקדנו את עצמנו בידיו של עוסמאן, שאמונות על חומוס עכואי טוב לא פחות. מנה משולשת של חומוס גרגירים, משוואשה ופול, וכדאי לבקש לנהוג בעדינות עם הלימון, העכואים אוהבים את החומוס שלהם חמוץ, ועם שמן הזית הבינוני.
חומוסיית אל בשאר (עוסמאן), השוק העממי, 052-4099140
עוגיות שחורות
הקצח הוא תרופה לכל המחלות מלבד המוות עצמו, אמר הנביא מוחמד. בשוק העכואי ניתן למצוא עדיין את המשטחים השחורים היפהפיים של עוגיות קצח, שריבוע מהן, יחד עם כוס תה או קפה מר, הוא ארוחת בוקר מסורתית הטוענת את הגוף בכוחות לעבודת היום. את הקצח קולים, טוחנים באבני ריחיים ומשרים בדליים עד שהשמן צף מעלה. המשחה השמנונית מעורבבת עם קמח מחיטה מלאה ונאפית בתבניות גדולות. אצל אבו אל קאהר כדאי להתעכב גם על המעמולים הטובים המיוצרים בעבודת יד קפדנית, ולבדוק אם בשעת הצהריים נאפו שם פטאיירים, כיסוני בצק חריפים ונהדרים ממולאים בתרד בר.
ממתקי אבו אל קאהר, 050-3069521/0
המערה של עלי באבא
מערת אוצרות ותיקה וידועה ובה מבחר עצום של תבלינים גולמיים וטחונים, קמיעות נגד עין הרע, מעדנים מקומיים, תמציות ורטבים. כדאי לשים לב במיוחד לאשכולות הסומאק לפני הטחינה, לשורש הסחלב, לגי הירדני מחלב העזים המצטיין בריח ובטעם עזים, לחצילים ולתאנים המסוכרים ולמקלות הוניל המשובח. על מדף נפרד ניצבים סבוני עלי דפנה מערב הסעודית, סבוני קצח מצריים ומיני תכשירים לגוף ולשיער מהודו.
תבליני מדיאן, השוק העממי, 04-9918150
אירוח ביתי
הקהילה היוונית-אורתודוכסית הקטנה של העיר מרוכזת ברובה ברחובות הקטנים המקיפים את כנסיית סנט ג'ורג'. מבעד לקשתות האבן ולשערי הברזל אפשר לחזות בחצרות פנימיות עטורות צמחי תבלין ועצי לימון, וגם להציץ אל בתים מרשימים שחלקם סובלים מהזנחה נוראית. חלק מהמשפחות הגרות במבנים העתיקים האלה פותחות את דלתיהן לאירוח ביתי, חוויה נפלאה וזולה במיוחד להיכרות עם המטבח המקומי בגדולתו.
לסבתא פטמה יש סבר פנים עדין וטוב, וידי זהב אמיתיות בכל הקשור לאומנות המטבח. על השולחן בחדר ההסבה היפה היא עורכת קערות של קישואים וחצילים ממולאים צפים ברוטב עגבניות; סמבוסקים מניאטוריים של גבינה וזעתר שהוכנו בעבודת יד עמלנית; סלט טבולה נהדר טרי שבטריים; מקלובה ועוד מיני מאכלים ותבשילים.
לילה לפני הכנת הקובה נייה משרה רעיה מטהא, אשתו של עבדו, את הפלפלים האדומים היבשים במים. בבוקר הם נטחנים ודקות ספורות לפני הארוחה הם מערבבים אותם עם הבורגול והבשר הנא הטרי. במקור צובטים באצבעות פיסה מן הקציצה הנאה וגורפים אתה את החוסי, תבשיל נהדר של בשר ובצלים מבושלים בשומן הכבש, אבל אפשר גם לבצע את הלהטוט הזה עם סכו"ם. כך או כך קובה נייה מלווים תמיד עם עראק משובח.
אצל הוריו של עבדו, משפחת שפיק, אפשר להזמין מראש גם ארוחה על טהרת הדגים ופירות הים. בעכו מכינים בנוסף לדגים טריים מטוגנים או צלויים גם תבשילים בתנור, כמו חריימה נהדר, צבוע בכתום נפלא של פלפלים, ויש גם מאכל מסורתי מבשר התמנון, שפופולרי במיוחד בקרב הנוצרים שנאסר עליהם לאכול בשר מדמם בארבעים ימי הלנט.
סבתא פטמה, 04-9916128
עבדו מהטה, 04-9813719, 050-5463715
משפחת שפיק, 04- 9813719
מלון בחומת העיר
בדלת האחורית של המלון, מול שער היבשה המבוצר מהמאה ה-18, עדיין מתנוססת קורת העץ העבה עליה תלה השליט אל ג'זאר, הקצב, את הנידונים למוות למען יראו וייראו הנכנסים בשער העיר. אל ג'זאר קיצץ אפים, ניקר עיניים, כרת ידיים וגם בנה כמה מן המבנים המרשימים ביותר בעכו, ביניהם המסגד היפהפה המכונה על שמו, הביצורים האימתניים והחומה שבתוכה ממוקם מלון הבוטיק העכואי החדש. המלון שוכן במבנה המקורי ששימש כנקודת שיטור ומכס, ורק לצורך הקמת המטבח, הממ"ד ופיר המעלית חפרו בתוך החומה, רוקנו אלפי קוב של אדמה והתקינו את כל שירותי העזר שנזקק להם מלון בוטיק של ימינו. למעלה משלוש שנים ארכו עבודות השיפוץ והשימור, והתוצאה מרהיבה. כל אחד מ-16 חדרי המלון שונה מרעהו, בגלל האילוצים שהכתיב מבנה האבן העתיק: בסוויטות – שאחת מהן שוכנת בתא המעצר - הותקנו מיטות אפיריון מפוארות, בחדרים המשפחתיים הותקנו גלריות עץ לילדים, בחדרים הזוגיים משתלשלים שנדליירים יפהפיים שנאספו בשווקי פשפשים, ובכל החדרים כולם מוצבים ארונות בעלי כרכובים מפוארים ושידות עץ מגולפות, שבנה איליה מוראני, בעלים ומשוגע לדבר, שהקים לצורך העניין נגרייה מיוחדת שנסגרה לאחר תום השיפוץ. בסוף השבוע הקרוב תפתח מסעדת המלון, המגישה בשרים, דגים ופירות ים, גם לקהל הרחב.
מלון ומסעדת עכוטל, סלאח א-דין, 9877100- 04
על ההיסטוריה של חיי היומיום
סמובר הכסף היפהפה, העומד על שידה דמשקאית משובצת צדף, ניתן במתנה לאל ג'זאר, מקצץ האפים הזועף, על ידי הסולטן התורכי; תנור האפייה, שנבנה על ידי הפחח הצפתי סגל, הוא אחד מהתנורים הראשונים בארץ; בעריסת העץ לתינוקות הותקן חור, דרכו התנקז בלילה שתן התינוק, והקונה המאושר קיבל גם שני קטטרים, לבן ולבת. מאחורי כל פריט מ-10,000 המוצגים המקוריים שמצאו בית במוזיאון העכואי החדש, יש סיפור המגולל את ההיסטוריה של חיי היום-יום בארץ לפני מאה שנה. ההיסטוריה של חיי היום-יום מורכבת מאלפי פריטים, מנהגים ומחוות קטנות. פעם נהגו לחשוב שההיסטוריה הקטנה הזו, ביחס להיסטוריה "הגדולה" של מלחמות, תמורות פוליטיות ומהפכות, משעממת למדי. אבל ההיפך הוא הנכון.
כמו הרבה יוזמות תיירותיות שהוקמו לאחרונה גם היוזמה הזו היא פרטית. במקום בו נכשלים המוסדות הציבוריים הרשמיים, מדי פעם קם גם מי שממלא את מקומם. דן הורטמן, תעשיין מכפר ורדים ואספן כפייתי של אוספים שונים, חבר למיכאל לוריא, ויחד עם חבורת תורמים שהגליל קרוב ללבם הם הרימו את הפרוייקט בכוחות עצמם ויצרו מוזיאון יפהפה לאומנות שימושית, מהסוג שכל כך היה חסר באזור.
באגף אחד של המוזיאון הוקם תחת קשתות האבן שוק עותמני שששוחזרו בו סדנאות בעלי המלאכה הזעירים, על כלי המלאכה והמוצרים המקוריים שלהם: חנות כלי בית צבעוניים מאמייל שיובאו, נגרייה, פחחייה, בית מרקחת, כובען ועוד ועוד. האגף השני מוקדש לאוספים ולאספנים.
מוזיאון אוצרות בחומה, בורג' אל קומנדר, החומה המזרחית, 04-9911004
|
הוסף תגובה
