האפיפיור מרטין ה – IV נחשב אפילו על ידי ההיסטוריונים של הוותיקן לחרפה גמורה שהמיטה קלון על המוסד המקודש. הוא מונה לאפיפיור בשנת 1281 ע"י שארל ד'אנזו מלך צרפת, ובמשך ארבע שנות כהונתו תפקד כבובה על חוטים בהתאם למאוויו הפוליטיים של פטרונו. אבל יותר מהתככים הפוליטים והכניעה הגמורה לרצונו של השליט הארצי, ייזכר האפיפיור הזה בגלל גרגרנות שאין לה שובעה.
מבין שבעת החטאים נחשבת הגרגרנות לחטא קל יחסית. קל בהשוואה לחטא הגאווה או התשוקה, אבל כבד מספיק כדי להכניסו לרשימת חטאי המוות. הגרגרנות הזו שלחה את מרטין ה-IV , יחד עם שורה מכובדת של זללנים נודעים לשמצה נוספים, אל הפורגטוריום ב "הקומדיה האלוהית" לדנטה, שם הוא מתענה בייסורי נצח של רעב תמידי.
עוד במאה ה – 19 ייזכר המשורר טומאסו בצלופחים שעלזו עם מותו של האיש אשר פשט את עורם מעליהם בהמוניהם. הוא היה חמדן בלתי נלאה, אבל מאכל אחד עמד בראש תשוקותיו : צלופחים שהושרו ביין ורנצ'יה, יין טוסקני לבן מעודן, וטוגנו בחמאה ושום. זו הייתה המנה המועדפת עליו אבל הוא לא בחל גם בפשטידות צלופח, גבינה ושקדים בעלות קרום זהוב פריך וניחוח עשבי תיבול, פלאנים או מיני מאפה אחרים שהכילו את הבשר הלבן העסיסי של הצלופחים מאגם בולסנה. היה זה בעקבות אחת מאותן ארוחות מדושנות שומנים שהאפיפיור הגרגרן הלך לעולמו בערב ה- 28 במרץ 1285, במה שהוגדר בדיפלומטיות בספרי ההיסטוריה מוות שנגרם עקב בעיות עיכול.
|
הוסף תגובה
