זכור אותי הכנס שם משתמש
          סיסמא
שלום אורח
הצטרף לקהילה
מתכונים | קהילה | מדריך | שפים | מבשלים
מבשלים
מבשלים
חיפוש מתקדם
   
חפש
עזרהמבשליםהדפסשלח לחברהוסף למועדפים RSS Share/Save/Bookmark
אתה נמצא כאן :: מבשלים :: דרור רוזנר :: אסאדו - צליה על אש גלויה
ראשי  ראשי
מבשלים
הדף של חיים כהן
הדף של ד"ר אלי לנדאו
מתכוני וידאו
סרטוני בישול ואוכל
אודות אתר "מבשלים"
חיים ואלי מבשלים
פוסטים נבחרים
כל הבלוגים
תחרויות מתכונים
עזרה
חדשות אוכל
חיפוש מתכונים ע"פ מרכיבים

קהילה  קהילה
קהילה
חברים מצטיינים
חברים חדשים
תגובות אחרונות
עץ משפחה קולינרי
חיים ואלי מבשלים
חיפוש חברי קהילה
מבשלים עם חברים
הצטרפות לקהילה


הרשם למגזין השבועי של מבשלים

המדריך עונות וחגים
המדריך
מתכונים לסתיו
מתכונים לחורף
מתכונים לפסח


המדריך  מהמדריך
המדריך
מרכיבים
מטבחים
שיטות הכנה
סוגי מנות
עונות ומועדים
שיקולים מיוחדים
כלי מטבח
מתכוני בסיס
בישול צמחוני
סלטים
יין
בירה
שמן זית
עוף


 העתק לבלוג/אתר:
קישור לדף זה:





אסאדו - צליה על אש גלויה

המחברת של דרור, דרור רוזנר
תאריך: 17/10/10 | צפו בפוסט: 20414
תגיות: גריל, אסאדו, משרה, צליה,
רבים בארץ מכירים את הצליה על אש גלויה בשמה הנפוץ אסאדו, רוב אלו שמכירים שיטת צליה זו בשמה משייכים אותה לארגנטינה, אולם היא אינה רק נחלת הארגנטינאים בלבד, כי אם של מדינות נוספות בדרום אמריקה כמו: אורוגוואי,צ´ילה, פארגוואי וכמובן ברזיל.

אסאדו - צליה על אש גלויה

צליה על אש גלויה – אסאדו


מאת: דרור רוזנר


רבים בארץ מכירים את הצליה על אש גלויה בשמה הנפוץ אסאדו, רוב אלו שמכירים שיטת צליה זו בשמה משייכים אותה לארגנטינה, אולם שיטת הצליה על אש גלויה אינה רק נחלת הארגנטינאים בלבד, כי אם של מדינות נוספות בדרום אמריקה כמו: אורוגוואי,צ´ילה, פארגוואי וכמובן ברזיל.


ההיסטוריה של האסאדו משויכת לזמן בו ארגנטינה נחשבה לאסם של העולם,כאשר סיפקה דגנים ובשר מארגנטינה לאירופה. מקום הולדתה של מסורת צליה זו מיוחס לבעלקרקע מן הפמפה (ערבות הפמפס נמצאות במרכז ארגנטינה, אזור אשר משמש למרעה של מליוני ראשי בקר, איזור זה מאופיין גם בביצות וחוליות אשר מאכלסות מגוון חיות בר) של ארגנטינה אשר גילה דרך להאט את בישול הבשר באחד המסעות שלו לאירופה. הוא הביא את הרעיון בחזרה לפמפס וזה תפס בכל רחבי דרום אמריקה בערך בשנת 1900, שיטת בישול זו משויכת בדרך כלל לגאוצו´ס (הבוקרים של ארגנטינה).


פירושה המילולי של המילה אסאדו בספרדית היא צלוי, מושג זה משמש לתיאור שיטת צליית בשר מצד אחד ולתיאור סוג הבשר המשמש לאותה צליה. נתח האסאדו הינו נתח המתחיל מצלע הבקר ועד לחזה בזווית לכיוון "קיר הבטן", בעברית קוראיםלנתח קשתית ובלועזית שפונדרה. הקשתית נראת בצורת משולש כשלרוחבו עוברות צלעות. את הקשתית ניתן לצלות בשלמותה או לפרוס לרצועות של 5 ס"מ, חיתוך הרוחב מבסיס הצלעות של הבקר,יוצרת שרשרת של נתחי בשר המחוברים יחדיו עם עצמות. שרשרת הנתחים יכולה לעיתים להיות באורך של יותר ממטר, נהוג לחלק את שרשרת הנתחים לחלקים קטנים ונוחים לעבודה ובהתאם לגודל רשת הצליה, דבר המאפשר לצלות את הנתח בזמן קצר יותר.


כאשר צולים את האסדו בגושים שלמים, קושרים את האסאדו עם חוט מתכת (עדיף מפלדת אל חלד) למוט ברזל שנעוץ באדמה אל מול האש הגלויה. שיטה נוספת היא להניח את האסאדו (בד"כ רצועות אסאדו) על גריל, פארילה או פאריז´ה (Parrilla), כאן הכוונה היא לגריל המונח על העץ הבוער והוא מאפשר צליה אופקית בשונה מהצליה הכמעט אנכית המקורית בה נהוג לחבר את הבשר לצלב מתכת. גריל הרשת מוגבה מעל העץ הבוער, חצי מטר לפחות, בצורה זו נדרשת כמו קטנה יותר של חומר בערה. עובי הרשת חשוב וקריטי לתהליך הצליה, וזאת מכיוון שרשת ברזל עבה, אוגרת חום, והיא זו שצולה בסופו של דבר את הבשר ולא רק האש.




כיום ישנם גרילים מפוארים על גז או כאלו הפועלים על גחלים ולהם רשתות צליה המתכוונות לגובה הרצוי בהתאם לחום הגחלים, זה אומנם מקל על העבודה אבל לעניות דעתי עבודה בשיטה זו מאבדת משהו ממה שלמדתי, הקלות בשמירה על החום בגריל גז מייתרת את הצורך לתפעל את האש ובעצם גורמת לאיבוד החוויה הקדמונית של צליית הבשר. לדעתי אין דבר טוב יותר מרשת צליה המונחת מעל העץ הבוער והצורך התמידי בתיחזוק האש והטמפרטורה.


ישנן כמה אסכולות לגבי השומן הניגר מן הבשר הנצלה, האסכולה הראשונה גורסת כי יש לתת לשומן הניגר ליפול ישירות על האש, וכי הארומה שלו מוסיפה לטעם הבשר, ואילו האסכולה השניה גורסת כי יש לפנות את השומן, הרחק ממקור האש בין עם על ידי, רשת צליה מותאמת (ניצבת בזוית) הכוללת פרופיל "L" המונח על קודקודו ומשמש כתעלה לשומן הניגר אל מיכל ניקוז ואו על ידי שיטה פשוטה יותר, בהאין ממקמים את מקור החום ישירות תחת הבשר הנצלה, כך שהשומן ניגר על האדמה.


הטמפרטורה הטובה ביותר לתחילת הצליה צריכה להיות כזו שתאפשר לנו להחזיק את היד כשתי שניות מעל הרשת (תלוי ביד כמובן), כאשר את הבשר מניחים על הרשת כאשר הצד עם העצמות מופנה כלפי האש, בדרך כלל נותנים לבשר להיצלות עד שעתיים על העצמות וכחצי שעה עבור כל אחד מהצדדים הנותרים, סה"כ כשלוש שעות וחצי וזאת כתלות בחום, אם החום גבוהה מידי, זמן הצליה יהיה קצר יותר, לכן יש להיות בקרבת הבשר הנצלה כל הזמן ולבדוק באם הוא נשרף או שדרושה הגברה של החום, על ידי הוספה של עץ, פיזור הגחלים או ניקוי הרמץ מהם.




את אומנות הכנת האסאדו למדתי עוד כשהייתי ילד (אסכולת אורוגוואי), אני בעצם הייתי השוליה, החל מהדלקת העצים מוקדם בבוקר, ללא חומרי בערה, רק עם נייר עיתון בלבד וזרדים שהייתי אוסף וכלה בניקיון הגריל. תפקידי היה השני החשוב ביותר אחרי האסדור (הממונה על הכנת הבשר), היה לשמור על הכלל הראשון והבלתי כתוב בהכנת אסאדו, שכוס היין של האסדור תהיה תמיד מלאה, עד כאן למליצות.

ישנם 10 כללים בלתי כתובים שיש לנקוט בהם בעת הכנת האסדו:

1.     סבלנות, הרבה סבלנות, אם אין לכם, אל תתחילו אפילו לנסות להכין אסאדו, נתח אסאדו שנצלה על אש חזקה וקרובה מידי תגרום לבשר להתייבש ולהיות צמיגי ולאלעיס.

2.     הבשר חייב לשהות בקירור קרוב ככל האפשר לזמן הצלייה, אולם בעת הנחתו על הגריל מומלץ שיהיה בטמפרטורת הסביבה.

3.     לפני שמניחים את הבשר על רשת הצלייה, היא חייבת להיות משומנת וחמה מאוד.

4.     חומר הבערה המשמש לצליית הבשר צריך להיות מגושי עץ ולא מפחמים, עם עדיפות לגזעים של עצי הדר, וזאת מכיוון שגם לעשן תפקיד חשוב בתהליך הצליה.

5.     יש לשמור על טמפרטורה אחידה ככל האפשר של החום הנוצר מהעץ הבוער וזאת על ידי הקפדה על בערה מתמדת, הוספה נכונה של בולי עץ קטנים בהתאם לצורך.

6.     לאחר הדלקת העצים יש להמתין לדעיכת הבערה, ורק לאחר שהעצים החלו לאבד מהחום הראשוני, מניחים את נתחי האסאדו על הרשת.

7.     יש לשמור על מרחק של בין 40 ל 60 ס"מ בין הבשר לבין האש, כאשר המרחק קטן ישנה חשיבות יתרה בבקרה על החום וזאת על מנת שהבשר לא יחרך.

8.     כאשר מדובר בנתחים גדולים ניתן ואף רצוי להפוך את הבשר בהתאם לצורך.

9.     כאשר צולים נתחים בשיטה זו, יש לשמור על לחות הבשר לאורך כלזמן הצליה, ניתן לעשות זאת על ידי הכנת נוזל מתובל (בדרך כלל מכיל: שום כתוש, פלפל שחור, מלח, פטרוזיליה, תימין טרי, פלפל צ´ילי גרוס ומים פושרים), שישימש לצינון הבשר לאורך כל זמן צליית הבשר, ועל ידי כך מוסיפים תבלון עדין לבשר.

10.  כשהבשר מוכן, מסירים מהגריל ומניחים בצד ל- 10 דקות לפחות לפני שפורסים אותו, ההשהייה מאפשרת לנוזלים בתוך הבשר להתייצב והבשר נשמר עסיסי יותר.




כאשר צולים בשר בשיטת האסאדו לא נהוג להשרות את הבשר קודם לכן במרינדה, כי אם להתבסס על יישון נכון של הבשר (קצב אמין) והתיבול היחיד שהבשר מקבל הוא, מלח גס ופלפל שחור גרוס גס, זהו אין יותר תיבול וכעת על הצליה האיטית, העצמות והשומן בתוך הבשר לעשות את העבודה.


אם רוצים להכין ציר בשר מעולה, מבשלים את הבשר יחד עם העצמות וזאת על מנת להעצים את הטעמים, הדבר דומה כאשר רוצים לצלות בשר, צלית בשר עם העצמות מעצימה את הטעמים, ובעבודה נכונה ומיקום נכון של הבשר (עצמות כלפי האש תחילה) על הגריל, מאפשר וויסות מעבר החום אל הבשר תוך כדי צליה איטית, הדבר טוב במיוחד כאשר צולים נתחים קשים.


כאשר צולים נתח שפונדרה שלם או לחילופין רבע כבש, זמן הצליה יכול לארוך בין 4 ל-7 שעות, לכן יש לדאוג ל"נשנושים" עד שהבשר יהיה מוכן. מנות פתיחה אלו כוללות כמובן את הצו´ריסוס ולעיתים גם איברים פנימיים שלהפרה כמו: שקדים ולבלב.


שיטת הצליה הזו מאפשרת שימוש במבחר גדול של נתחי בשר, שרובם אינם משמשים בשיטת המנגל בו משתמש רוב עם ישראל, היכרות עם נתחים אלו אשר זרים לחלוטין לגריל הישראלי, מאפשרת פתח להיצע רחב של נתחים וכוללת את שיטת החיתוך הנהוגה עבור שיטה זו. אלו הם נתחים זולים יחסית, במחיר של קילו אנטריקוט ניתן לקנות לעיתים 3 קילו של קשתית, הכל עניין של היצע וביקוש, ואילו הטעם, המרקם והניחוח המתקבל, מספקים הרבה יותר. 




הנתחים המתאימים ביותר לצליה הם נתחי שריר, ככל שהשריר פעיל יותר כך דם רב יותר זורם בו, ובנוסף ככל שהשריר פעיל יותר כך הוא קשה יותר ונדרש זמן בישול ארוך יותר ודיוק בתחזוקת האש (חום), בעקבות זאת בשר השריר סופג טעמים עשירים ומורכבים יותר מאשר נתחים המשמשים בדרך כללי לצליה כמו אנטרקוט, כך שהלכה למעשה נתחי הבשר אלו לרוב טעימים יותר לחיך.


הקשתית כמובן הוא הבחירה הטבעית אבל ישנם גם סוגי בשרים אחרים אותם ניתן לצלות, בשיטת האסאדו נתחים אלו כוללים פאלדה, מכסה הצלע, פיקנייה, גושי אנטריקוט וסינטה, שייטל, וכמובן צוריסוס עבים.


קשתית: שפונדרה, אסאדו. נתח המאופיין בשכבות שכבות של בשר ושומן המקנה לבשר את עסיסיותו וטעמו המשובח. הבשר והשומן מקנים לתבשיל את טעמו המשובח והמרקם העשיר. הנתח נמכר עם או ללא עצם.


כסליים: ואסיו (Vacio), פלדה (Falda). Flank. נתח גדול מאוד המומקם בחלקו האחורי של העגל ומכסה את הבטן, ממוקם מתחת לצלעות האסאדו. מאופיין בשכבות שלבשר ושומן בדומה לקשתית/ אסאדו, אך ללא העצם. חלק ממנו הוא Flank Steak, נתח גדול וקשה יחסית,שעל ידי יישון נכון וצלייה סבלנית מפיקים ממנו בשר טעים להפליא. את שכבת השומן העבה,לא צריך לנקות לפני הצלייה, היא נמסה בחלקה בזמן הצליה ומוסיפה טעם ייחודי לבשר. הנתח עבה יחסית ולכן יש לצלות אותו כשעה, מומלץ ליצור חריץ קטן בקצות המלבן, כדי שהנתח לא יתקפל בזמן הצלייה, מתחילים עם צד השומן כלפי האש, כאשר יש להקפיד להפוך במתינות לשלושת הצדדים הנותרים. זהו נתח מצוין לצלייה על גריל אסאדו למספר שעות.


מכסה הצלע: נתח בשר שנמצא מעל האנטריקוט, בעל שיכבת שומן דקה בצד אחד בעל נימי שומן בין תאי, מצוין בגריל אסאדו.


סרעפת: אנטרניה (Entraña (skirt steak, רוטפלש, ולצידה נתח הקצבים. הינו נתח יחסית קשה, זהו נתח פנימי כחלק מהסרעפת של העגל, הנתח שטוח צר וארוך, ובעל טעמים דומיננטים של בקר. בארגנטינה זהו נתח מאוד נפוץ בכל מסעדה. צלייה בינונית עד חצי שעה בערך ובדרגת בחום בינונית  ובדרגת צליה מדיום, תיצור נתח בעל מרקם וטם בשרי אמיתי, רצוי לתבל במלח לפני הצליה ולהגיש עם צ’ימיצ’ורי.


כנף העוקץ: שייטל, Rump. נתח זה הוא אחד הנתחים המשובחים ביותר בבקר, הבשר מאופיין במרקם רך ועסיסי ומתאים מאד לצלייה בתנור כנתח, פרוס דק להכנת שניצלים ואסקלופים או פרוס לסטייקים (Rump סטייק) עשוי בצלייה על האש או במחבת. נתח שייטל של 1.5 ק"ג ידרוש זמן צלייה בינוני-ארוך, בערך שעה וחצי שעתיים. מומלץ להגישו מדיום, למי שמעוניין במידת צליה גבוהה יותר ניתן להניח את הבשר על הגריל על מנת שיחרכך מעט יותר.


שפיץ שייטל: קוליטה (Colita), הקצה של הראמפ, נמצא בצמוד לשייטל, זהו  נתח קטן יחסית ומאורך, נטול שומן ומלא טעם, יש להקפיד על הוספת לחות לנתח לאורך כל זמן הצליה.


ראמפ סטייק: קוודריל (Cuadril). מאופיין בבשר רך במיוחד, מצוין לצלייה קצרה או טיגון מדליונים במחבת או על האש. זהו החלק האחורי של הבהמה, נתח נקי משומן, מה שמצריך חיתוך עבה יחסית וצלייה קצרה ומדויקת.


צ´אך: צ´אק, ירכה, צג הכסף, Silverside. הוא מגיע מחלקה האחורי של הפרה, נתח עם שכבת שומן בחלקו העליון של כחצי סנטימטר עובי, בעל מרקם בשרי חזק עם עושר טעמים. נתח גדול בעל צורת משולש אופיינית. מאזור ה"שפיץ" ניתן להפיק סטייקים נפלאים בטעמם ועסיסיותם, רוסטביף בתנור ורצועות בשר מוקפצות. את הצ´אך עדיף לצלות מנתח טרי. נתח צ´אך נדרש לזמן צלייה בינוני-ארוך, בערך שעתיים. את הצ’אך כדאי להשרות במרינדה למשך הלילה לפני הצליה.


מותנית: פילה, לומו (Lomo). הנתח היוקרתי והאיכותי ביותר בבקר וגם הסתמי ביותר שיש, ממוקם בצידן הפנימי של הצלעות האחוריות, בגב האחורי של העגל מתחת לעצם הסינטה. הפילה הינו חלק קטן יחסית ורך מאוד למרות אחוזי השומן הנמוכיםשבו. טעמו של הפילה עדין מאד ולכן הפילה מקבל היטב רטבים בטעמים שונים, יחד עם זאת, תיבול של מלח ופלפל בלבד ידגישו היטב את טעמו הטבעי הנפלא של הבשר. צורות ההכנה המומלצות הן בצלייה או טיגון קצרים מאד, כנתח שלם או פרוס לסטייקים עבים ומשובחים בטיגון או בצלייה על האש. יש להקפיד על הוספת לחות לנתח לאורך כל זמן הצליה.


ורד הצלע: אנטרקוט, פריים ריב. נתח האנטרקוט מאופיין בבשר משוייש היטב (משובץ בשומן) ובמרכזו פרח השומן המקל על זיהויו. האנטרקוט מתאים במיוחד לצלייה כנתח שלם או כסטייק וכן לטיגון במחבת כסטייק. במהלך הצלייה והטיגון, השומן המעטר את הנתח נמס ומקנה לבשר את טעמו העסיסי המשובח. בשל מרקמו המיוחד, בשר האנטרקוט מקבל היטב כל רוטב. יחד עם זאת, גם תיבול של מלח ופלפל בלבד ידגישו היטב את טעמו הטבעי הנפלא של הבשר


מכסה אנטרקוט: מרוצ’ה (Marucha), נתח שמחבר בין האסאדו לחלק של האנטרקוט עם העצם.


מכסה הכף: טאפה דה נלגה (Tapa de Nalga), נתח מצוין לגריל, כיוון שיש שכבת שומן שמגנה עליו ושומרת עליו מחריכה.


חזה: ברוסט, בריסקט. נתח המאופיין בשומן רב  למדיי הבשר סיבי ומצריך בישול ממושך בכדי לרככו. השומן הרב העוטף את הבשר נמס ומקנה לתבשיל את טעמו ומרקמו העשירים בעוד הצליה הארוכה מרככת היטב את הבשר. לנתח אזור המאופיין בקצהו בצורת "שפיץ". באזור זה עובי הנתח כ 5 ס"מ מעוטר בשומן מועט יחסית לשאר הנתח. מתאים לצלייה בתנור כנתח ניתן ואף מומלץ ליצור כיס למילוי) או כגלילה עם מילוי (כ 40-50 דקות צלייה בהתאם למידת ההכנההרצויה). אפשר לצלות את הנתח בשיטת האסאדו.


פיקניה: פיקניה הוא החלק שנמצא בשוק האחורי, הנתח שצמוד לשייטל מצוין לסטייקים לאחר יישון נכון. הבריזלאים אוהבים מאוד את הפיקניה בצליית האסאדו.


שוק וכתף כבש:  שוק הטלה היא נתח משובח לצליה בשיטת האסאדו ובמידה ומקפדים על צליה נכונה גם כאלו שלא מחבבים בשר כבש יאכלו אותה בהנאה. כתף הכבש או כתף הטלה כולל הצלעות הוא גם כן נתח משובח לצליה בשיטת האסאדו אם כי הוא נחות קצת יותר מהשוק, אולם גם הוא בצליה נכונה יכול להעביר על דתם את אלו שאינם מוכנים לאכול בשר כבש.




את השוק או הכתף יש ליישן עם מרינדה או תיבול נכון, תיבול של שמן זית, טימין טרי ושום כתוש, ערב הצליה מספיקים בהחלט. ניתן לצלות את השוק או הכתף בשלמותם אולם אז חשוב להגן על חלקים החשופים משומן בפיסות שומן שהוסרו ממקומות אחרים במעלה הנתח. צליה ארוכה וסבלנית של 4 שעות לפחות עבור שוק או כתף במשקל של 3 ק"ג ויותר, תוך הקפדה על חום נמוך, תניב בשר רך וטעים. אם אתם סבלניים יותר מומלץ לצלות את הכבש על גחלים לוחשות בלבד ולכסות את הבשר בנייר כסף בזמן הצליה, הצלחה מובטחת.




צוריסוס: נקניקיה עגולה ושמנה העשויה בדרך כלל משילוב בין בשר עגל לבשר טלה 60% בשר עגל 40% בשר טלה.


מעי תחתון: צ’ינצ’ולינוס (Chinchulin), את המעי יש להכין בצלייה בינונית, עם קצת מיץ לימון ומלח. בעת ההגשה חותכים לרצועות קטנות. מעי כבש עדיפים ועדינים פי כמה מאלה של הבקר.


שקדי עגל: מוז’חס (Mollejas), המרקם מאוד שומני, חלק ורך.


משרה (מרינדה) אינו רק דרך להוסיף טעמים לבשר כי אם גם דרך להגן על נתחים רזים הדלים בשומן מפני התייבשות, המשרה גם עוזר לקצר את זמן הצליה של נתחים קשים במיוחד כאשר מוסיפים לו יין.

משרה של בשר ביין עושה שלושה דברים:

·        היין מוסיף מטעמו לבשר לכן יש לבחור יין איכותי (כזה שהייתם שותים).

·        היין עוזר בפירוק סיבי הבשר הקשים.

·        היין עוזר לשמור על הנתח שיהיה לח לאורך כל זמן הצליה.


משרה לאסאדו (קשתית)

2 כוסות             ייןאדום.

1 כף                  חומץיין אדום.

6 יח´                 עלידפנה.

1 כף                  פלפלשחור.

1 כף                  טימיןטרי.

4 יח´                 שיני שום כתושות.

2 כוסות             מים פושרים.




המסורת של צליית בשר לאורך חצי יום בערך, כולל ההכנות לצליה החל משעות הבוקר המוקדמות, הופכות את ארוע הצליה למופע המרכזי של היום, חווית הצליה הממושכת לאורך היום, כוללת את תחזוקת האש, שמירה על הבשר הנצלה לבל ישרף. קצב האכילה האיטי והמתמשך לאורך היום יוצר שלווה ורוגע מתמשכים אשר יוצרים קירבה בין משפחה וחברים. לאורך כל הארוע, מתרחש בדרך כלל, משתה של בירות ויין המלווה באכילה איטית, חיתוך נתחי הבשר ושיחה קולחת, שיטה זו של צלית בשר תהפוך לחוויה שיתופית, כאשר כל אחד יקבל נתח או יחתוך לעצמו חתיכה מהתקרובת המוגשת לשולחן.








הוסף תגובה


רוצה להיות חבר של דרור רוזנר?

 
הפוסטים שלי: 1 - 3 מתוך 19, ממויין לפי תאריך
רחוב שנחאי, הונג קונג – גן עדן לבשלנים - 28/03/12
פסטו פארדיסיו - 23/07/11
דיסלדורף אלטביר (Altbier) - 11/07/11

גם לך יש סיפורים מעניינים על אוכל ובישול? הוסף אותם לבלוג שלך!








שיווק באינטרנט
תנאי שימוש | צור קשר | אודות אתר "מבשלים" | עזרה | פרטיות | מידע למפרסמים
שיווק באינטרנט קידום אתרים
כל הזכויות שמורות ל ח.א. מבשלים עם השף חיים כהן ועם ד"ר אלי לנדאו, קהילת אוכל, מתכונים, בישול ומאכלים של ישראל. אתר מבשלים מציג עושר רב של מתכונים, מאכלים, מדריך לבישול אוכל, טיפים איך להכין מתכון ספציפי, מידע על שפים מובילים ועוד. אין לעשות כל שימוש במידע באתר מבשלים אוכל באינטרנט ללא קבלת אישור מפורש בכתב לפי תקנון האתר.